ב
אחד מימי החנוכה הדליק הרב יהודה צדקה את החנוכייה שהציב בפתח ביתו בשכונת בית ישראל שבירושלים. בחצר הבית שיחקו באותה שעה כמה מילדי השכונה בכדורגל ומבלי משים בעט אחד מהם בכדור חזק כל כך עד שפגע בחנוכייה. החנוכייה נפלה, הנרות כבו והשמן נשפך על הקרקע.
נבהל הילד ורץ לביתו לספר לאביו על התקרית המביכה. יצאו השניים אל הרב צדקה להתנצל. כשהגיעו, סיפר הילד בחשש את מה שאירע וציפה לגערה.
להפתעתו הושיב אותו הרב צדקה לידו, הציע לו ממתק, והסביר לו במאור פנים את משמעותה של הדלקת הנרות בחנוכה, ואף הזמין אותו להדליק עימו נרות למחרת.
לפני שיצאו אמר האב: "כבוד הרב, חשבתי שתגער בילד על שהפיל את החנוכייה."
השיב לו הרב צדקה: "אם כך חשבת, הרי שלא הבנת את 'בית הלל' שאמרו 'מוסיף והולך.' הכול – במאור פנים."
חנוכה הוא חג האורים ובמרכזו מצויה המצווה של הדלקת חנוכייה. ואולם למרות הפגיעה שפגעו הנערים במצווה שקיים הרב, טעם המצווה שהוא הוספת אור – לא נפגע. בכך שהרב האיר פנים לילד ולא גער בו, הוא הוסיף אור לעולם ושמר על רוח המצווה של הדלקת הנרות.
הרב צדקה מזכיר את ההלכה להדליק חנוכייה כשיטת "בית הלל" על פי העיקרון "מוסיף והולך", כלומר מדליקים בכל יום נר נוסף בחנוכייה; מתחילים בנר אחד ומסיימים בשמונה נרות (כשלצידם כמובן הַשַמָש). היום כולם נוהגים כך, אך בימי המשנה היתה דעה אחרת, דעת "בית שמאי", שלפיה מתחילים עם שמונה נרות ובכל יום מפחיתים נר אחד.
הרב צדקה מסביר שההנחיה להדליק בכל יום נר נוסף בחנוכייה אינה טכנית אלא צופנת בחובה מסר אוניברסלי – יש להוסיף בכל יום אור נוסף לעולם, ובמקום לגעור ולגרוע מהאור שבעולם, יש להוסיף לו הארת פנים.
דרכם של הצדיקים
בדרך דומה נקט הרב קוק כשתיאר את הצדיקים כאלו המוסיפים והולכים: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה." ערפילי טוהר עמ' ל"ט.
הגישה החיובית לאדם עולה בהקשרים שונים בקרב הוגים רבים. כך למשל הרב יוסף חיים (בן איש חי) טען שהמצווה החשובה ביותר בחייו של האדם היא המצווה שהוא עושה מתוך שמחה ושאחריה הוא נמשך באופן טבעי. את המצווה הזאת עליו להעצים בחייו ולהוסיף לה עוד ועוד. לדבריו, כך יחוש את מלוא כוחותיו ויתמלא עוצמה ולא יחטט שוב ושוב בחולשותיו וייפול לייאוש. בן איש חי א, שבת כלה, דרוש א, עמ' רפב-רפג, ד"ה "ונשובה לפרש".
דרך הקאיזן היא שיטה יפנית להשגת הצלחה מתמשכת באמצעות צעדים קטנים ועקביים. (מתוך צעד קטן לשינוי גדול – ד"ר רוברט מאורר)
