ה
רב רחמים מלמד, המכונה מוּלָא קוצ'יק, היה רב נכבד ונערץ על בני קהילתו. אף על פי כן, כאשר היה מלמד את צעירי התלמידים בבית הכנסת, נהג להגיש להם קפה ותה בעצמו, ואף להביא להם ספרים מן הספרייה.
מנהגו של הרב שלא נהג כבוד בעצמו, לא מצא חן בעיני המתפללים בבית הכנסת, שטענו כנגדו שאין זה יאה שרב גדול כמוהו ישרת בחורים צעירים.
שאל אותם מוּלָא קוצ'יק בחיוך: "מה שמי?" והמתפללים השיבו: "מולא קוצ'יק (החכם הקטן)."
המשיך מוּלָא קוצ'יק ואמר: "אם כך, כשמי כן אני – קטן. תקוותי היא שהתלמידים ילמדו ממני ואף הם לא ינהגו מנהגי כבוד בעצמם."
עד גיל תשע למד הרב רחמים תורה עם אביו, רבי חיים מלמד, וכשהיה בן אחת-עשרה כבר לימד את הקהל הרחב.
כאשר דרש בציבור נהגו השומעים לציין בסיום הדרשה שטרם מלאו לו שלוש-עשרה ואינו "בר מצווה" ועל כן אינו יכול להצטרף למניין. כך נולד הכינוי "מוּלָא קוצי'ק" שפירושו "חכם קטן" בשפה הפרסית. הכינוי דבק ברב רחמים מלמד גם כשבגר והיה לרב ולראש ישיבה נערץ.
הכינוי מוּלָא קוצי'ק נועד מתחילתו לציין את גדלותו של הרב מלמד ואת כישוריו יוצאי הדופן. אך כאשר דרכו החינוכית אינה מוצאת חן בעיני כמה מחברי קהילתו, הוא משתמש בשמו בדרך המבטאת ענווה. כאשר הוא נוהג בעצמו כקטן ולא כגדול, הוא משמש דוגמה אישית לצניעות ולבריחה מן הכבוד.
"מוּלָא" הוא כינוי לאנשי דת – מוסלמים ויהודים כאחד, בעיקר בקרב יהודי איראן, בוכרה, אפגניסטן וכורדיסטן.
בקרב היהודים שבארצות מרכז אסיה נפוצו שמות משפחה הכוללים את התואר "מוּלָא", כגון: מולאקנדוף, מולאיוף.
גם הבן איש חי, שהיה מגדולי החכמים נהג כבוד באברכים צעירים שרק החלו את דרכם בעולם התורה. הוא סבר שהתייחסות מכבדת מעצימה את פרחי הרבנות ומעודדת אותם להמשיך בלימודם.
