דוד ששון היא סוחר עשיר שברח מעיראק להודו בתחילת המאה ה-19 בעקבות רדיפת מושל בגדד. דוד היה איש עסקים ממולח והחברה שהקים – "דוד ששון ובניו" הפכה בתוך זמן קצר לאימפריה כלכלית אדירה בעלת סניפים בכל רחבי המזרח הרחוק, שבראשם עמדו בניו. החברה עסקה במסחר בין המזרח הרחוק לאנגליה, והפכה לסמל של עושר מופלג בכל רחבי המזרח. במשך שנים רבות נהגו תושבי שנחאי לכנות כל אדם עשיר בשם "זזון".
דוד ששון הנחיל למשפחתו מודל של הקפדה על קיום מצוות ושמירה על זהות יהודית, לצד השתלבות בעולם המודרני. כל עסקיה של משפחת ששון שבתו ביום השבת, דבר שנתפס כחסר הגיון כלכלי באותם ימים. על כך אמר דוד ששון ש"מי שאינו יודע לעשות עסקים בשישה ימים – לא ידע לעשותם גם בשבעה".

פרחה ששון, נינתו של דוד ששון, המשיכה בדרכו המשלבת בין קיום מצוות עם מודרנה. בילדותה בהודו למדה תורה לצד לימודים כלליים. בבגרותה ליבה נמשך אחר התורה, והיא שכרה מורים פרטיים שסייעו לה להעמיק בתורה, וחינוך דומה העניקה לבניה ובנותיה. פרחה התכתבה עם רבנים חשובים, וממכתביה ניכר שהיא בעלת ידע רב בתורת ישראל. בין השאר התכתבה פרחה עם חכם יוסף חיים, ה'בן איש חי', והוא נהג לחוד לה חידות, שחלקן התפרסמו במקומות שונים (אברהם בן יעקב, פרקים בתולדות יהודי בבל, עמ' 421). היא פרסמה מספר מאמרים ביהדות והשתתפה בשיעורי התלמוד של הרב הראשי ללונדון, הרב נפתלי הכהן אדלר. לאחר פטירת בעלה ניהלה פרחה את חברת 'דוד ששון ובניו', אף שבאותם הימים לא היה מקובל שאישה תעסוק בעסקים בסדר גודל כזה, ונודעה כנדבנית גדולה בכל רחבי העולם היהודי.

מלכת בומביי היהודייה שעברה כל גבול – פלורה ששון (פודקאסט היסטוריה)