מ

לך אתיופיה תיאודור (תוודרוס השני) היה נוצרי אדוק, והושפע רבות ממיסיונרים שהסיתו אותו כנגד יהודי אתיופיה (ביתא ישראל).
באחד הימים שכנעו אותו המיסיונרים לכפות על היהודים להתנצר. לצורך כך זימן המלך את כוהני ביתא ישראל (הקייסים) לוויכוח פומבי עם המיסיונרים, שבסופו תכנן להכריח אותם להמיר את דתם.
הקייסים שהוזמנו לוויכוח חששו מאוד מהמפגש, אך בלית ברירה התייצבו בארמון חמישה קייסים מנכבדי העדה: אבא שמעון מקווארא, אבא אמבאייה מטאקוסה, אבא זיאמו ואבא ווארקו מתיילגה, ואבא צגאי מוולקאיט, ואיתם יהודים רבים שבאו ללוותם. הפולמוס נמשך ימים אחדים, והקייסים עמדו בגבורה בוויכוח עם המיסיונרים, ודחו את טענותיהם אחת לאחת.
כשראה מלך אתיופיה שהקייסים אינם נכנעים למיסיונרים והם איתנים באמונתם, הוא התמלא זעם ודרש מהם להתנצר. משסירבו, הורה לחיילי המשמר להכין את רוביהם, ואיים על הקייסים שאם לא ימירו את דתם יוצאו להורג מייד.
כל הנוכחים התמלאו אימה ופחד, אך לפתע קם אבא שמעון על רגליו ואמר למלך בנחישות: "בענייני מוות, הו תיאודור, אתה הוא האדון עלי אדמות, ובידך השליטה המלאה על גופי. אבל בשמיים, שם ישנו אדון אחר, ואין לך כל שליטה עליי."
לשמע דבריו קמו שאר הקייסים וקראו: "גם אנחנו מוכנים למות למען אמונת אבותינו."
כשראה המלך עד כמה הכוהנים נחושים בדעתם התרכך וביטל את רוע הגזרה: "הידד פָלָשִׁים (שם גנאי ליהודים באתיופיה), אל תיראו, כי לא תמותו."