ח
כמי טריפולי הרבו להפציר ברב יעקב רקח לקבל על עצמו משרת דיין או רב, אך הוא שב וסירב. "איני רוצה להתפרנס מן הרבנות", נימק את דבריו, ולכן המשיך לעבוד כמנהל חשבונות אצל הסוחר יוסף נמני, ומדי יום היה מתיישב לאחר עבודתו ושוקד על התורה.
בשבת פרשת "וישב" נפטר הסוחר יוסף נמני, ונערכה לו אזכרה בהשתתפות כל חכמי העיר.
הרב משה סרוסי ראה שהרב רקח הגיע להשתתף באזכרה, קפץ על ההזדמנות ודרש: "על פתיחת פרשתנו 'וישב יעקב' אמרו חכמים במדרש 'ביקש יעקב לישב בשלווה, מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף': ביקש רבי יעקב רקח לשבת בשלווה וללמוד תורה ללא הפרעה, אך קפץ עליו רוגזו של יוסף – הסוחר יוסף נמני נפטר, ועתה הוא ייאלץ לקבל עליו משרת רבנות."
ממקומו בקהל השיב לו הרב רקח: "ואף על פי כן – 'אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות.'"
אך טבעי היה שהרב יעקב רקח, שהיה מגדולי חכמי טריפולי, ישמש ברבנות בעירו. אך הוא נשאר נאמן לדברי המשנה במסכת אבות, המעדיפה את העבודה והפרנסה על פני הרבנות – "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" (אבות א, י). עמדה זו מאפיינת רבים מחכמי המזרח.
הסיפור כולל מלחמת דרשות:
הרב משה סרוסי מנצל את פטירת מעסיקו של הרב רקח ודורש דרשה מחוכמת כדי לגרום לרב רקח לקבל על עצמו משרה ברבנות. אך הרב רקח משיב לו בדרשה על המשנה בפרקי אבות, שהיא "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות", וכוונתה שיש להעדיף עבודה על פני פרנסה מן הרבנות. התוספת שלו – "אף על פי כן" מלמדת שבעיניו הדרשה המפולפלת של הרב סרוסי אינה מחייבת אותו בדבר מאחר שהיא סותרת אמת פשוטה זו.
בחור צעיר, בן למשפחת יוצאי לוב בשם נחום לוי הגיע אל ביתו של הרב עובדיה יוסף. הוריו של הבחור סיפרו לו שבלוב היו כמה חכמים גדולים, אך גם לאחר שנות לימוד אחדות בישיבה לא זכה ללמוד מתורתם של אותם חכמים. אל הרב עובדיה הגיע עם שני חיבורים של הרב יעקב רקח בכתב יד שמצא בספריית משפחתו. כתבי היד היו כתובים בכתב יד צפוף ועמוסים בראשי תיבות, והוא התקשה לקרוא את הכתוב בהם.
אמר הבחור לרב עובדיה: "כבוד הרב, יש בידי שני ספרים בכתב יד, האחד בהלכה והשני פירוש לספר תהלים, ואיני יודע מה ערכם."
שאל הרב עובדיה: "מיהו הכותב?"
השיב הבחור "איש זקן אחד שחי לפני מאה שנה."
שאל הרב בשנית: "ומה שמו?" השיב הבחור "זקן אחד."
שאל הרב עובדיה בשלישית "אביו ואמו נתנו לו שם?"
רק אז השיב הבחור "רבי יעקב רקח."
מייד החל הרב עובדיה לצעוק בהתרגשות "גדול עולם! גדול עולם! ואתה אומר 'איש זקן אחד'. אני מבקש ממך שתדאג להוציא את כתביו לאור, ואני אסייע לך בכל דרך שאוכל."
וכך הקדיש הבחור נחום לוי, שהפך לרב בישראל, את חייו להוצאה לאור של הכתבים של חכמי לוב, שבראשם היה הרב יעקב רקח.
רבי יעקב רקח זצוק"ל – תלדות חייו וספריו – מפי הרב לוי נחום
חכמי המזרח ראו ערך במלאכה ובפרנסה בכבוד. הרוב המכריע של חכמי המזרח תמך בשילוב של לימוד תורה ועבודה. הם תמכו בכך שכל בני הקהילה ילמדו תורה ברמה בסיסית ובתום לימודיהם יֵצאו לעבוד לפרנסתם. רק התלמידים המוכשרים ביותר יישארו להעמיק בלימודי התורה כדי לשמש רבנים, דיינים ובעלי תפקידים בקהילה (שוחטים, מוהלים ועוד).
רבים מהחכמים הספרדים השתדלו שלא להתפרנס מן הרבנות ועבדו לפרנסתם.
על עימות בין חכם נסים כהן בג'רבה שבתוניסיה ובין קבצן על הערך שבעבודה לצד לימוד התורה, ראו בסיפור תורה עם עבודה.
ספרו המרכזי של הרב יעקב רקח נקרא "שולחן לחם הפנים". זהו חיבור הלכתי רחב היקף, הכולל חידושים וביאורים על הספר "שולחן ערוך", ומקבץ את מנהגי יהודי לוב בכל תחומי החיים.
