גם בלי היכרות עם תולדותיו של הרב שלום שרעבי (רש"ש), ניכר שהוא מגלה רגישות חברתית ומוסרית יוצאת דופן: אף שהיה ראש ישיבה ואישיות נערצת, לא התבייש והחליף את השמש, ואף נמנע מלגעור בו על כך שלא התעורר בזמן.
אך היכרות עם סיפור חייו של הרש"ש מאירה סיפור זה באור אחר. הרש"ש עלה אלמוני מתימן לירושלים, והתקבל לעבודה בישיבת המקובלים "בית אל" בתפקיד של שמש. לאחר זמן מה בתפקיד זה התגלה הרש"ש כעילוי והפך לראש הישיבה. אם כך, לזמן קצר חוזר הרש"ש לתפקידו הראשון בישיבה כשמש. בניגוד לדרכו של עולם, שבו מי שטיפס בסולם הדרגות אינו שב אל המדרגה התחתונה, הרש"ש אינו נרתע מלשוב אל תפקידו הראשון, ולהעיר את תלמידיו משנתם, וזאת מתוך תפיסה שתפקידו של ראש הישיבה, בסופו של דבר, זהה לתפקידו של השמש – לעורר את התלמידים משנתם.
דומה שהרש"ש מלמד אותנו דבר נוסף: כשם שהוא עשה את הדרך מתפקיד השמש לתפקיד ראש הישיבה, יכול הוא לעשות את הדרך בחזרה במקרה הצורך, וזהותו לא תושפע מכך.