ע
וד לפני הקמת מדינת ישראל, עמדו בראש הרבנות הראשית שני רבנים – אשכנזי וספרדי.
בתקופת כהונתו של הרב הראשי הספרדי, הרב אליהו בקשי דורון, העלה אחד מחברי הכנסת הצעה שהסעירה את הרוחות – לבחור רב ראשי אחד ולבטל את הכפילות של שני רבנים ראשיים.
דיון סוער התקיים בכנסת, והרב הראשי הספרדי בקשי דורון התבקש להביע את דעתו. במפתיע אמר הרב בקשי דורון שהוא תומך בביטול הכפילות העדתית בתפקיד הרב הראשי.
אך המשך דברי הרב הפתיעו את חברי הכנסת עוד יותר.
"אך ישנה בעיה: אם החוק יתקבל לאלתר – מי מבין שני הרבנים המכהנים יפנה את מקומו? אך זו בעיה פתירה – אם תתקבל ההצעה לבטל את הכפילות העדתית בתפקיד הרב הראשי, אתפטר מתפקידי ואשאיר לחברי את התפקיד."
בשנות השלטון העות'מאני בארץ ישראל עמד בראש העדה הספרדית, שהייתה רוב מוחלט בקרב יהודי הארץ, ה"ראשון לציון", והוא כיהן כמנהיג דתי וכנציג בפני השלטונות. עם תחילת המנדט הבריטי הוקמה הרבנות הראשית, שבראשה עמדו שני רבנים, רב ספרדי ורב אשכנזי.
הרב בקשי דורון סבור שעם שיבת עם ישראל לארצו אין עוד מקום לפיצול עדתי במוסד הרבנות, והגיעה השעה לבטלו. אחדות ישראל חשובה כל כך בעיני הרב בקשי דורון עד שהוא מוכן לוותר על משרתו ומעמדו כדי שיוזמה זו תצלח.
במשך מאות שנים היו היהודים הספרדים רוב מוחלט בקרב היהודים יושבי הארץ. מסיבה זו כיהנו רבנים ספרדים בתפקיד הראשון לציון – הרב הראשי לארץ ישראל. עם התעוררות התנועה הציונית הלך ועלה מספרם של היהודים האשכנזים בארץ, ועם תחילת המנדט הבריטי בארץ ישראל הוקמה הרבנות הראשית לארץ ישראל, שבראשה עמדו שני רבנים, כך שלצד הראשון לציון, הרב הראשי הספרדי, עמד רב ראשי אשכנזי. הרבנים הראשיים הראשונים היו הרב יעקב מאיר, שכיהן עוד קודם לכן בתפקיד הראשון לציון, והרב אברהם יצחק קוק, שקודם לכן כיהן בתפקיד הרב של יפו והמושבות.
כאשר הוקמה הרבנות הראשית, הסכים הרב יעקב מאיר, שכבר כיהן קודם לכן בתפקיד הראשון לציון, לחלוק את כס הרבנות עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק. כך הסביר הרב מאיר לנציב הבריטי את הסכמתו:
"אומנם זה ויתור גדול מצידי, הוד מעלתך, היות ולפני שנים אחדות נתמניתי לראשון לציון יחיד על פי מאמר מלך של אימפריה גדולה. עתה כשהרבנות מורכבת משני אנשים, הרי בסופו של דבר היא שלילת חצי משרתי שהיתה שייכת לי בעבר בשלמותה. אלא שכיום נשתנו פני הדברים ואנו נמצאים בשעה היסטורית גדולה להראות ממלכתיות יהודית, בעת שעמי העולם החליטו להשיב לנו את הגזלה. עלינו להיות מאוחדים, שהשגנו אותה במאמצים גדולים, ועל מנת שלא ניכשל בה, ונאכזב את אלה מידידינו, שעזרו לנו להעביר את ההחלטה בחבר העמים, ובייחוד ממשלתכם, ממשלת בריטניה הגדולה." דברי הרב יעקב מאיר לנציב העליון הרברט סמואל, בתוך: י' אלעזר, עמ' 86, הוצאת יד לראשונים בארץ ישראל, י-ם, תשנ"ז (1997)
כיום אשכנזים וספרדים מתפללים מתוך סידורים שונים, נוהגים במנהגים שונים ואף פוסקים הלכה בצורות שונות. האם במדינת ישראל יש מקום להבדלים בין אשכנזים לספרדים או שמא הגיע הזמן לאיחוד המנהגים ולביטול ההבדלים? שאלה זו מלווה את העולם היהודי מאז התעוררות הציונות, ונחלקו בה שניים מן הרבנים הראשיים הראשונים – הרב בן ציון חי עוזיאל והרב אברהם הכהן קוק. הרב עוזיאל ראה באחדות ערך מרכזי ועל כן תמך באיחוד המנהגים בארץ ישראל. לעומתו, הרב קוק ראה באיחוד זה אוטופיה, וטען שבשלב זה צריכה כל עדה לשמר את מנהגיה.
