ה
רב בן ציון אבא שאול נודע כמי שברכותיו מתקיימות.
כשאחד מתלמידיו סיים את לימודי הרבנות והתמנה לרב קהילה, הזמין אותו הרב אבא שאול לשיחה על אתגרי הרבנות והדרכים לפעול כרב קהילה. בסיומה של השיחה ביקש התלמיד ברכה מפתיעה מרבו: "הרב, ברכני שברכותיי יתגשמו כשם שמתגשמות ברכותיך."
הרב אבא שאול, שהופתע מהבקשה, חשב מעט והשיב:
"אם תהיה לך אהבת ישראל – תוכל לברך וברכותיך יתגשמו."
מה הקשר בין התקיימות הברכות לבין אהבת ישראל? מדוע תלה הרב בן ציון אבא שאול את הגשמת ברכותיו באהבתו המרובה לבני עמו?
את ברכת הכוהנים פותחים בברכה: "לברך את עמו ישראל באהבה", ומכך אנו למדים שכדי לברך יש לאהוב. בשעה שאדם אוהב הרי מבטו החיובי מעצים את הטוב שבחברו המתברך. אך התנאי שקובע הרב אבא שאול אינו אהבת המתברך, אלא אהבה כללית יותר, אהבת ישראל, שאינה תלויה במערכת היחסים בין המברך למתברך.
הרב אבא שאול אוחז בעמדה רוחנית שלפיה כדי שהאל יראה באדם המברך שותף להשפעת ברכה וטוב בעולם, עליו להרחיב את מעגל האהבה שלו מהאדם הפרטי אל הכלל כולו.
ברכת כוהנים היא הברכה הקדומה ביותר בישראל, והיא מופיעה בתורה (במדבר ו, כב-כז).
במשנה מתואר שכשהיה בית המקדש קיים בירכו הכוהנים את העם בכל יום במקדש, ולאחר החורבן נהגו הכוהנים לברך בכל יום את הקהל בבית הכנסת בתפילת שחרית.
כיום, בחול המועד סוכות ופסח מתקיים טקס רב רושם של ברכת כוהנים המונית שבה נוכחים מאות כוהנים ועשרות אלפי משתתפים
בספר הזוהר מופיע בכמה מקומות המשפט: "אנן בחביבותא תליא מילתא" שפירושו "אצלנו הכול תלוי באהבה." היכולת לקלוט את תורת הסוד אינה תלויה ביכולת אינטלקטואלית אלא דווקא באהבה השרויה בין חבורת הלומדים.
