הרב גץ רואה בעבודה בארץ ישראל מצווה שאין לוותר עליה
ב
מושב כרם בן זמרה שבגליל העליון התיישבו עולים מארצות שונות: טורקיה, רומניה, מצרים, לוב, מרוקו ואיטליה. הרב מאיר יהודה גץ שימש כרב המושב וניהל את בית הספר המקומי.
כדי שיוכלו להתפרנס בכבוד, קיבל כל אחד מן התושבים מהסוכנות היהודית לול ובו חמישים תרנגולות. ואולם העבודה בלול הייתה קשה לאנשים שלא היו רגילים בה, והחלו להישמע תלונות וקריאות "לא ציפינו לעבודה כל כך קשה!", "ריחם של בגדי הלול קשה מנשוא", "אולי נפסיק עם הלולים?"
מתוך הקושי נשאו התושבים את עיניהם אל הרב גץ, שבכל בוקר היה מגיע לבית הספר לבוש חליפה נאה. תמהו אנשי המושב: "והרי גם לו יש לול ותרנגולות?! ומי מטפל בלול?"
התחקו בני המושב אחר רבם, וראו שעם שחר יצא הרב גץ מביתו לבוש סרבל עבודה אל הלול, ועבד שם שעה ארוכה: האכיל את התרנגולות, אסף את הביצים וניקה את הלול. כשסיים את מלאכתו, שב לביתו, החליף את בגדי העבודה בחליפה נאה והזדרז להגיע אל בית הספר.
חסו האנשים על כבודו של הרב ושאלו אותו: "כבוד הרב! מדוע אתה טורח כל כך ואינך מחפש אדם שיעבוד בשבילך בלול?"
השיב להם הרב גץ: "לא בשבילי אני עובד, אלא כדי שכולכם תדעו שהעבודה בארץ ישראל היא מצווה!"
שני ערכים מרכזיים בעולמו של הרב מאיר יהודה גץ מתלכדים בסיפור.
הרב גץ אהב את המלאכה. היותו תלמיד חכם ומחנך הביאו אותו לשמש רב המושב ומנהל בית ספר, ועם זאת הוא מבקש לעבוד בעצמו בלול התרנגולות. הוא אינו רואה פחיתות כבוד בעבודה ואינו מחפש מחליף. יתרה מכך, בעבודתו הוא אף רואה אמירה חינוכית המבקשת להקנות לאנשי המושב את ערכה החיובי של מלאכת כפיים.
הרב גץ היה ציוני נלהב עוד בהיותו בתוניסיה ובעלייתו לארץ ראה מעשה של גאולה. על כן, לעבודת כפיים בארץ ישראל ייחס ערך גדול ביותר. ההשתתפות במפעל ההתיישבות נחשבה בעיניו מצווה שביקש לקיים בעצמו.
חכם נסים כהן מג'רבה מלמדנו את החשיבות שבשילוב תורה וחיי מעשה, עבודה ופרנסה. ראו בסיפור תורה עם עבודה.
“נולדתם ציונים!” כך פנה אל יהודי המזרח אחד מראשי הציונות, מנחם אושיסקין. הזיקה לציון בקרב יהודי המזרח הייתה עמוקה ונמשכה לאורך דורות רבים.
התנועה הציונית כתנועה אידיאולוגית הפועלת באופן מאורגן וכוללת מוסדות ומפעלים חלוציים, התפתחה אומנם בארצות אירופה, אבל יהודי ארצות האסלאם הצטרפו בהתלהבות למהלך הלאומי המתגבש.
רוב רובם של חכמי המזרח תמכו בתנועה הציונית והשתתפו בצורות שונות בבנייתו של המפעל הציוני.
לדוגמאות נוספות בנושא זה, ראו את הסיפורים ציונות בערבית וארץ זבת חלב ודבש.
הרב גץ ביקש לעודד את רעיון מיזוג הגלויות. כשהיה שומע אנשים מדברים ואומרים, "אצלנו בתוניסיה… אצלנו ברומניה…", היה מייד קוטע אותם ואומר: "'אצלנו' – זה פה, בארץ ישראל."
