כ
שהיה יוסף קאפח ילד צעיר הוא אהב לשבת למרגלותיו של סבו – מורי (מארי) יחיא קאפח שהיה תלמיד חכם גדול וכונה בתימן 'מורי הישיש'. הוא אהב להביט בו בעת שלמד ולשמוע אותו גורס בתורה בקולו המיוחד.
פעם ישב יוסף בן ה-12 למרגלותיו וקרא בלחש מתוך ספר המדרשים 'ילקוט שמעוני'. אמר לו סבו: "בני. למה זה אתה קורא בלחישה?! פתח פיך ויאירו דבריך. שאין התורה נקנית לו לאדם אלא בלומדו בחיך, פה ולשון".
הוסיף מורי יחיא "ועשה לך סימן. אנו אומרים בערבית 'אחתפל' כלומר השתדל. ואלה ראשי תיבות "אקרא חיך פה ולשון".
המסורת היהודית מעודדת לימוד תורה בקול דווקא (ערובין, נד ע"א). הלימוד בקול מסייע בזכירתם, וכך הסביר הרמב"ם "וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו – תלמודו מתקיים בידו. אבל הקורא בלחש – במהרה הוא שוכח" (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה פ"ג י"ב).
אולם האם המדובר במתודה שכוחה יפה לפתח את הזיכרון ותו לא?
הלימוד בקול מהווה גם הזדמנות של האדם להשמיע לאוזניו את תכני הלימוד, לנסח אותם בדיוק רב, ולבסוף להפנים אותם. הקריאה בקול מאפשרת לתקן את הקורא אם שגה בקריאתו, לפתוח עמו בשיחה על הדברים וליצור קהילה משתפת.
ילדי המארי אלי גמליאלי שרים קריה יפהפיה | יצחק נהרי
ילדי המארי אלי גמליאלי שרים קריה יפהפיה | יצחק נהרי
הגמרא מספרת על ברוריה, אשת רבי מאיר ותלמידת חכמים בפני עצמה, שראתה תלמיד "דהוה קא גריס בלחישה" כלומר היה לומד בלחש. ברוריה הורתה לו שיפתח פיו ויקרא בקול. עירובין, נ"ג ע"ב.
הפילוסוף איוואן איליץ' טוען ש"לקריאה בקול יש השפעה חברתית. זוהי דרך יעילה במיוחד ללמוד לקרוא, עבור אלה שמציצים מעבר לכתפו של הקורא; במקום להיות רק צורה עילאית של עינוג עצמי, קריאה בקול מקדמת שיחה; היא מובילה באופן פעיל לעיבוד משותף, ולהערות על הקטע הנקרא. ברוב השפות ההודיות, לפועל "לקרוא" יש משמעות שקרובה ל"לבטא"."
קריאה בקול, התחברות ולמידה, מתוך הבלוג, בלי גבולות – יונת שרון
