ה
רב עמנואל חי ריקי, מקובל שעלה מאיטליה לצפת במאה השמונה עשרה, כתב פירוש גדול למשנה. לספר הנרחב שכלל עיון מעמיק במשנה, קרא הרב עמנואל "דקדוקי עניות".
חכמי צפת ניסו לשכנע את הרב ריקי לשנות את שם הספר, כי לטענתם "השם אינו ראוי לסֵפר נפלא שכזה", "אין זו ענווה לקרוא כך לספר". אך הרב עמנואל חי ריקי לא קיבל את דבריהם, והתעקש שמידת הענווה מחייבת לקרוא לספר בשם זה.
לימים יצא הרב עמנואל מהארץ, ובדרכו נתקל בצרות גדולות. שודדים פגעו בו ובזזו את כל רכושו, ובידו נותר רק כתב היד של ספרו. כשהגיע לאמסטרדם ערך סעודת הודיה על הצלתו ועל הצלת כתב היד והכריז: "מעתה אקרא לספר 'הון עשיר'".
מהי ענווה? נראה שהרב עמנואל חי ריקי וחכמי צפת החזיקו בעמדות שונות בשאלה זו: הרב ריקי סבר שענווה מחייבת אותו להקטין עצמו ככל האפשר, ועל כן הוא נותן לספרו שם לא מחמיא. חכמי צפת טענו שענווה הרחוקה מן האמת אינה ענווה; ענווה אמיתית היא הכרה של האדם בערך עצמו. הרב ריקי צריך לדעת את ערכו ואת כוחותיו, לדעת במה חנן אותו האל, ובהתאם לכך לתת לספרו שם המכבד את תוכנו.
מה גרם לרב עמנואל חי ריקי להבין שהשם "דקדוקי עניות" אינו ראוי לספרו? נראה שהעובדה שמכל רכושו, מכל עמלו בחיים נותר רק כתב היד של הספר גרמה לו להבין מה יש בידיו. האובדן הקשה שחווה בעקבות השוד הביא אותו להכיר ביופיו של מה שנותר לו, ולהכיר טובה על השפע, על ה"הון עשיר" שנפל בחלקו.
יש החושבים שענווה היא ביטול עצמי המגיע עד כדי זלזול עצמי. אולם ממקורות רבים עולה שענווה היא הכרה כנה של האדם בערך עצמו על יתרונותיו וחסרונותיו, וזאת בלי להתנשא על האחר. הענווה מנוגדת לשחצנות שבה האדם מבקש לכבוש את מקומו בעזרת האדרת עצמו והקטנת האחר.
הרב עמנואל חי ריקי היה מורה בנשמתו. כשהוזמן ללמד בעיר טריאסט שבאיטליה, חש שהתלמידים אינם מצליחים להבין את מבנה המשכן, ועל כן בנה דגם מקרטון של המשכן וכליו.
הדגם סייע גם לו להבין את פרשיות המשכן בצורה מעמיקה, ובעקבות זאת כתב את הספר "מעשה חשב" הכולל הסבר לכל פרט ופרט במשכן.
