מעשה החסד האמיץ והאצילי של רבי אברהם שלמה הכהן מאיזמיר, שמוכן להיכנס לבית הכלא כדי להעניק לאחד מבני הקהילה טעימה של חירות, השפיע עמוקות על בנו. ברבות הימים היה הבן, הרב אליהו הכהן איתמרי, לאחד מגדולי חכמי איזמיר. בדרשותיו ובספריו לחם הרב איתמרי למען צדק חברתי, וראה בפערים כלכליים בעיה מוסרית ודתית. כאחד ממנהיגי הקהילה הוא נאבק בהלוואות בריבית, והטיף לכך שהעשירים יראו את עצמם כאפוטרופסים של ממון העניים, וייתנו את רכושם לצדקה. ואכן נאה דורש ונאה מקיים – את ממונו נהג הרב לחלק ביד רחבה לעניים בקהילתו.
במשפט האחרון שאמר הרב אברהם שלמה לבנו, הוא מלמד אותנו את חוכמת הזמניות, הפועלת על האסיר ועל רבי אברהם בצורה הפוכה. כמו חייל היוצא לחופשה קצרה ושב לשירותו בכוחות מחודשים, יוכל אותו אסיר לרוות מתחושת החופש, אפילו אם זכה לו רק לזמן קצר. הזמן הקצר והקצוב שיבלה רבי אברהם בכלא יציל אותו מסבלותיו. הידיעה כי הסבל הוא מוגבל וזמני מאפשרת לאדם להתגבר עליו ביתר קלות. עמדה נפשית זו מאפשרת לצלוח רגעי משבר בכל תחומי החיים.