הפיוט הפותח במילים "אנשי אמונה אבדו" נאמר בהזדמנויות שונות, אך אמירתו בתפילת יום הכיפורים היא בעלת עוצמה מיוחדת, והוא אחד הפיוטים המרטיטים והמרגשים ביותר בתפילות היום. בנוסח העיראקי, מנגינתו איטית ונוגה, ולעיתים קרובות השילוב בין המילים למנגינה מביא את הקהל לבכי של ממש.
מיהם אותם "אנשי אמונה" שהפייטן מבכה אותם? כוונתו של הפייטן היא לצדיקים שאבדו והקהל חש בחסרונם. לפי הפיוט, צדיקים אלו הגנו על עם ישראל, ובזכות תפילתם ומעשיהם הטובים יכלו לבטל גזרות קשות.
ואולם הרב יוסף חיים שרים הרחיב את מעגל אנשי האמונה, והכניס אליו גם את מלך עיראק, שטוּב ליבו וחוכמתו היטיבו עם היהודים בארצו. אם נתייחס בציניות לשירתו של הרב שרים אפשר לראות בה מעשה חנפנות; אך ניכר ששירתו אכן מבטאת דברי אמת – ראוי הוא מלך עיראק, המוסלמי בדתו, לתואר נשגב שכזה שכן במעשיו ובפועלו למען היהודים גונן עליהם ומנע פגיעה בהם.
שירת הפיוט ריגשה את כל המשתתפים בהלוויה, ובראשם את ראזי, המלך החדש. ליבו נפתח והא גילה חיבה למשורר ולבני הקהילה היהודית כולה. שירה היוצאת מעומק הלב, כשירתו של הרב יוסף חיים שרים, מביאה לפתיחת ליבם של כל המאזינים לה.