רבי כלפון הכהן, מנהיגה של ג'רבה, מחליט לוותר על אכילת מצה שמורה, חומרה שנהג בה במשך שנים, כאשר הוא מגלה שחומרה זו לא תהיה נגישה לכל החפץ בכך
ל
קראת חג הפסח היה רבי כלפון משה הכהן מתוח, ועצבות ניכרה על פניו. כל חייו הקפיד לאכול בפסח רק מצה שמורה שנשמרה מפני רטיבות כבר מרגע קצירת החיטה, ונאפתה בפיקוחו כדי שהבצק לא יחמיץ. ממון רב הוציא על כך הרב כלפון במשך השנים, אך תמיד עלה בידו לאכול מצה שמורה שנאפתה בשמחה ובשירת פסוקי ההלל.
אך בשנה זו, שבה הונהג באי ג'רבה קיצוב חריף של מזון בגלל מלחמת העולם השנייה, היה הקמח יקר המציאות, ולא היה אפשר להשיג קמח למצה שמורה. דאגתו של רבי כלפון ניכרה על פניו, עד שלבסוף פנה אליו סוחר תבואה שהבטיח כי ישיג לו את הקמח הייחודי והיקר.
הסוחר ציפה שהרב כלפון יעוט על המציאה, אך הרב כלפון שאל: "האם תוכל להשיג קמח כזה לכל אחד מבני הקהילה שירצה בכך?" כאשר הסוחר השיב שהדבר בלתי אפשרי, אמר לו רבי כלפון: "אם אי אפשר לדאוג לכל מי שרוצה לאכול מצה שמורה, אף אני אוכל השנה מצה רגילה."
רבי כלפון משה הכהן נהג להחמיר עם עצמו בכל פרטי ההלכה, ועל כן הקפיד תמיד לאכול בפסח מצה שמורה, על אף מחירה היקר.
גם בזמן המלחמה ביקש להמשיך במנהגו, על אף ההוצאות הכבדות שבהן הדבר כרוך. עם זאת, נראה שערך השוויון, הביא אותו לוותר על מנהגו מימים ימימה.
הרב משה כלפון הכהן היה מנהיגה של יהדות ג'רבה ופעל רבות למענה. מנהיגותו באה לידי ביטוי באופן מיוחד במלחמת העולם השנייה. ראו בסיפור גבורתו של מנהיג.
רבי משה כלפון הכהן הקפיד כל חייו על מצה שמורה בפסח. אף על פי כן, כאשר הבחין שהציבור חושב בטעות שמצה שמורה היא חובה ולא רק חומרה, ונוהג במצה שאינה שמורה כחמץ, החליט לעשות מעשה. הוא ביקש מראש הרבנים, הרב משה זקן מזוז, שיכריז שאין זו אלא חומרה בעלמא, וזאת כדי שהעניים לא יצמצמו בהוצאות החג כדי לקנות את המצה השמורה היקרה.
