הרב יהודה אלקלאי, מנחת יהודה דף י"א ע"ב.
הרב אליעזר פאפו (ה"פלא יועץ") מלמד שמותר למכור ספרי תורה על מנת לפדות שבויים, שכן התורה ניתנה לעם ישראל ואם אין עם ישראל - אזי אין תורה. לדעתו, עקרון הערבות ההדדית בעם ישראל תקף גם ביחס ליהודי שעזב את יהדותו.
מ
עשה באחד מבני קהילת סיליסטרה שבבולגריה שנטש את יהדותו ולאחר זמן תפשו אותו השלטונות באיזה ענין וגזרו עליו מיתה בתליה. השלטונות הסכימו לשחררו אם בני הקהילה יפדו אותו בסכום עתק.
הרב פאפו, שחרד לגורלו של בן קהילתו, כיתת את רגליו בין בתי הכנסיות ובתי העשירים, הסביר, ביקש ותבע מכולם לסייע בשחרור האסיר – אך ללא הועיל. משהבין שמאמציו אינם נושאים פרי, הודיע שבשבת הבאה ימסור הודעה חשובה בדרשתו.
בבוקר השבת עצר עצר הרב פאפו את התפילה לפני קריאת התורה, והחל לדבר על מצבו הנואש של הכלוא. כשגם דבריו הנרגשים לא עשו כל רושם על בני הקהילה הכריז הרב פאפו: "איני יכול להכריח איש לתרום מכספו להצלת האסיר, אך חובתי היא להצילו. לכן החלטתי שעלינו למכור את ספרי התורה שבבית הכנסת על מנת להציל את האסיר המסכן. התורה ניתנה לעם ישראל ואם אין עם ישראל אין תורה." לשמע הדברים נרעשו בני קהילתו, ואספו את הכסף במהירות.
הגמרא במסכת בבא בתרא מלמדת כי מצוות פדיון שבויים היא מצווה גדולה, ומכאן למדו הפוסקים שאפשר למכור אפילו ספר תורה לצורך כך (הגהת הרמ"א על שולחן ערוך יורה דעה סימן רע). את ההלכה הזאת מנמק הרב פאפו בצורה מעמיקה: אין משמעות לספר תורה אם אין מי שיקרא בו, ואין משמעות לתורה אם אין מי שיקיים אותה. כך הוא הופך את הערבות ההדדית בין בני הקהילה לערך יסודי, הקודם לתורה.
בהקשר זה יש להבין גם את העיתוי שבחר הרב פאפו לדרשתו, בשעה שכל הקהל בשבת ממתין לקריאה בתורה מכריז הרב פאפו שקריאה זו לא תתקיים אם בני הקהילה לא ידאגו איש לרעהו.
ייחודו של הסיפור הוא בכך שהמדובר ביהודי שנטש את יהדותו ובכל זאת הרב פאפו מתעקש להצילו בכל דרך אפשרית. השייכות לעם ישראל היא לדבריו כה איתנה עד שניתן למכור ספר תורה בעבור יהודי אף אם הוא עצמו עזב אותה.