ל

קראת צאת השבת חשה אשתו של הרב אליהו בקשי דורון צירי לידה. היא מיהרה לנסוע לבית החולים, וביקשה משכנים להודיע על כך לבעלה שערך באותה עת סעודה שלישית עם בני קהילתו בבת ים. מייד כשקיבל את ההודעה הזדרז הרב לבית החולים, והמתין שעות רבות לצד אשתו להתקדמות הלידה. שעת חצות כבר התקרבה, והרב ביקש לעשן סיגריה, אך כיוון שיצא בבהילות מביתו עם צאת השבת, לא לקח עימו את הסיגריות.
יצא הרב מבית החולים, וחיפש חנות פתוחה. סביבת בית החולים הייתה מפוקפקת, אך בסופו של דבר הצליח למצוא קיוסק ולקנות בו סיגריות, ולאחר מכן מיהר בחזרה אל בית החולים.
בדרכו חזרה זיהה אדם שביקר לאחרונה כמה פעמים בבית הכנסת. אותו האיש היה ידוע כעבריין, אך בשבועות הקודמים ביקר כמה פעמים בבית הכנסת, שׂם כיפה והחל לגדל זקן. כשראה אותו הרב בקשי משוטט ברחובות בין מועדוני הלילה חשב: "אדם זה ממשיך במעשיו הרגילים. מן הסתם סממני התשובה של אותו אדם הם מן השפה ולחוץ. אולי הוא עומד לדין וכדי לעשות רושם טוב על השופטים הוא בא לבית הכנסת ומגדל זקן." גמלה בליבו של הרב בקשי דורון ההחלטה לתפוס את העבריין לשיחה ולנזוף בו על התנהגותו הצבועה.
ישב הרב בקשי דורון בחדר ההמתנה בבית החולים, והינה הופיע אותו עבריין שראה ברחוב. פנה אותו אדם ושאלו: "כבוד הרב. אני כאן ממתין לאשתי שנמצאת בחדר לידה. מיהרתי בצאת השבת לבית החולים, ולא לקחתי איתי את הסיגריות, ועתה קפצתי לקנות חבילה. האם הרב רוצה לעשן סיגריה?"
כשסיפר הרב בקשי דורון את הסיפור, הוסיף ואמר: "במסכת אבות נאמר (א, ו): 'והווי דן את כל האדם לכף זכות'." ממעשה זה הבנתי שלא צריך לחפש זכויות מתחת לאדמה. כל מה שצריך הוא להעמיד את עצמי במקומו של האדם האחר, ולחשוב שמה שקרה לו, הוא בדיוק מה שקרה לי."