הסיפור מתאר שני מרחבים: הראשון של לימוד והשני של תפילה, ובשניהם הבת נעזרת באביה. הרב גץ תומך בלימודי ההלכה של בתו לילי ואף לומד איתה למבחנים. אך שניהם מאמינים שלצד המאמץ האנושי בלימוד הסוגיות המורכבות יש מקום גם לתפילה ולבקשת סיוע משמיים. כך צועדים יד ביד המאמץ האנושי והאמונה בסייעתא דשמיא.
ואולם בעוד במרחב הלימוד ברור ללילי שעליה ללמוד ולהעמיק ואביה יסייע לה, הרי כשמדובר בתפילה היא סבורה שהמלאכה מוטלת על אביה בלבד. היא הרי מכירה היטב את אביה ויודעת שהוא מקובל ובעל תפילה, ולכן מבקשת ממנו שיישא תפילה למענה. בניגוד לכך, הרב גץ שואף להכניס את בתו גם אל מרחב התפילה, ומבקש שיעמדו גם בו יחד לפני בורא העולם.
האמונה בכוחם של צדיקים ובעלי התפילה להתפלל למען אחרים יכולה לפגום בתפיסה שכל אדם יכול וצריך להתפלל למען עצמו, ושהוא אחראי לגורלו. הרב גץ מחזיר אל בתו את האחריות ומלמד אותה שגם לתפילתה שלה יש משמעות ויכולת להשפיע על המציאות.