ב
סיומו של אחד משיעוריו, נשאל הרב (מוֹרִי) יוסף קאפח: "כיצד יש לציין את יום הזיכרון (יארצייט) לנפטר לפי מנהגי תימן? האם עולים לקבר? האם מדליקים נר נשמה?"
מארי יוסף, שהיה מראשי קבוצת הדרדעים, יהודים יוצאי תימן ההולכים בדרכו של הרמב"ם, התנגד למנהגי היארצייט ולעלייה לקברים. הוא כחכח בגרונו והשיב בחיוך: "אני עושה לפי הרמב"ם."
השואל ניגש לעיין בספרו של הרמב"ם אך לא מצא כל אזכור למנהגי העלייה לקבר ביארצייט. בתחילת השיעור הבא העיר השואל: "מוֹרִי יוסף, לא מצאתי ברמב"ם כל אזכור למנהגי יום הזיכרון!"
השיב הרב קאפח בחיוך "כך בדיוק אני נוהג."
מוֹרִי יוסף קאפח היה שנון בתשובותיו. כאשר אחד מתלמידיו שאל אותו על מנהג היארצייט, לא השיב לו ישירות, אלא התחכם ושלח אותו לעיין בספרו של הרמב"ם, היד החזקה. ספר זה הוא ספר ההלכה המקיף ביותר, והוא כולל פסקי הלכה בכל מרחבי החיים היהודיים. מן הסתם פנה השואל לעיין בהלכות אבלות, ושם נוכח לדעת שהרמב"ם סובר שאין מבקרים בבית הקברות (הלכות אבלות ד, ד) ואינו מתייחס כלל למנהגי היארצייט.
אך בתשובתו של הרב קפאח אין רק שלילה: נראה שהוא ביקש להציע מענה לשאלה הנוגעת במנהג יותר מבהלכה, ורצה להביא את התלמיד ללמוד בעצמו, ואף להותיר לו מרחב הכרעה אישית. הוא מלמד את השואל שהרמב"ם לא ראה במנהגי היארצייט מנהגים שראוי להזכירם, אך אינו שולל אותם באופן נחרץ.
הרב קאפח הוא נכדו של מארי יחיא קפאח, ראש ה"דרדעים" התימנים. מארי יחיא העמיד במרכז עולמו הדתי את דרכו הרציונליסטית של הרמב"ם, ובעקבותיו הלכו רבים מיהודי תימן. כחלק מתפיסת עולם רציונליסטית זו, הדרדעים אינם חוששים ללכת בדרך שונה מזו שבה נוהג רוב עם ישראל: הם נמנעים מהענקת חשיבות יתרה למוות, אינם עולים לקברים וממעטים באירועי זיכרון.
הדרדעים הם פלג קטן ביהדות תימן שיצא מתוך הזרם הבלדי. הוא נוסד על ידי מוֹרִי יחיא קאפח בצנעא בתחילת המאה העשרים, מתוך פולמוס קשה על מקומה של הקבלה בעולם היהודי.
הדרדעים הציבו את הדעת והתבונה במרכז עולמם הדתי, ומכאן שמם "דרדעים" שהוא שיבוש של המילים "דור דעה".
הדרדעים ביקשו לחזור לפסיקתו ולהגותו של הרמב"ם וראו בקבלה נטע זר ביהדות.
מוֹרִי יוסף קאפח הושפע רבות מסבו מוֹרִי יחיא קאפח, שממנו שאב את הגישה הרציונליסטית מבית מדרשם של רס"ג והרמב"ם. עמדתו מתרחקת מכל סממן של מיסטיקה ואמונות טפלות.
פעם הוזמן מוֹרִי יוסף לכנס על תורת הרמב"ם בטבריה, ופתח את דבריו בהערה עוקצנית על כך שמארגני הטקס שילבו בהזמנה הדפס של חמסה. הוא הדגיש שהרמב"ם, שלכבודו נערך הכנס, הסתייג בכמה מקומות מקמעות (למשל: הלכות מזוזה ה, ד), והחמסה אינה אלא אמונה טפלה המרחיקה מעבודת ה'.
