ק
הל רב גדש את האולם בשטרסבורג שבצרפת, שבו נאם הראשון לציון הרב יצחק ניסים. הרב ניסים ביקש להביא את השומעים לעלות לארץ ישראל, ועל כן הרבה לספר בשבחי הארץ, תיאר את התפתחותה המרשימה של מדינת ישראל ואת הצלחותיה בתחומים השונים.
אך כאשר סיים הרב את דבריו, הקשו כמה מן השומעים על דברי הרב: "שמענו שהמצב הכלכלי בארץ קשה. איך נתפרנס שם?" "אולי עדיף שנישאר בצרפת, מקום שבו אפשר להתפרנס בכבוד, ונתרום כסף למפעלים בארץ?"
השיב להם הרב ניסים: "ארץ ישראל משולה לאם המניקה את ילדה: ככל שהתינוק יונק יותר – כך מתרבה החלב ומשתבח. בואו עלו לארץ ותזכו להרבה חלב מתוק מדבש."
הראשון לציון יצחק ניסים היה ציוני נלהב; הוא תמך במדינת ישראל, נטל חלק במפעל העלייה ועודד יהודים מכל רחבי העולם לבוא ולהשתקע בארץ.
כדי להשקיט את חששותיהם של יהודי צרפת מעלייה לארץ הוא מציע את משל האם המיניקה: המשל הוא פירוש חדש לתיאור ארץ ישראל בתורה כ"ארץ זבת חלב ודבש", ולפיו ארץ ישראל מסוגלת להזין את כל היושבים בה, וככל שנדרש ממנה להזין יותר אנשים, כך הפרנסה בה דווקא מתרבה. זהו סודה של ארץ ישראל. בצורה זו הוא מנטרל את הלבטים הכלכליים, וקובע ששאלת העלייה לארץ היא קודם כל שאלה ערכית.
ביסוד דבריו של הרב ניסים עומדת גם טענה רוחנית עמוקה: הוא מלמד שכאשר אדם הולך בעקבות חלומו, בעקבות חזון גדול, הרי שעצם ההליכה מורידה שפע לעולם ומרחיבה את מעגלי החיים. גישה זו מבקשת מהאדם להרים את מבטו מן המשאבים המוגבלים כאן ועכשיו אל החלומות הגדולים.
הרב יצחק ניסים פעל רבות לקרב את כל חלקי העם ואף יצא למסע בין הקיבוצים כדי ליצור הידברות.
הרב יצחק ניסים – מן ההר אל העם
הרב יצחק ניסים פעל רבות לקרב את כל חלקי העם ואף יצא למסע בין הקיבוצים כדי ליצור הידברות.
הרב יצחק ניסים – מן ההר אל העם
"נולדתם ציונים", כך פנה מנחם אוסישקין, אחד מראשי הציונות, אל יהודי המזרח. ואכן הזיקה לציון בקרב יהודי המזרח הייתה עמוקה ונמשכה לאורך דורות רבים. התנועה הציונית כתנועה אידיאולוגית הפועלת באופן מאורגן, הכולל מוסדות ומפעלים חלוציים, התפתחה בארצות אירופה, ויהודי ארצות האסלאם הצטרפו בהתלהבות למהלך הלאומי המתגבש. כמו כן, רוב רובם של חכמי המזרח תמכו בתנועה הציונית והשתתפו בצורות שונות במפעל הציוני.
לדוגמאות נוספות ראו בסיפורים מג'רבה לירושלים, ציונות בערבית, לא להגזים באבל.
ראה שאת ההשראה למשל שהציע שאב הרב ניסים מדרשה המופיעה בגמרא במסכת גיטין (נז ע"א) על כינויה של ארץ ישראל "ארץ צבי". הגמרא מסבירה שכשם שעורו של הצבי מתכווץ לאחר שפושטים אותו, כך ארץ ישראל מתכווצת כאשר ישראל אינם מצויים בה ומתרחבת כאשר ישראל יושבים בה.
