ב
סוף כל חודש היה הרב אברהם חביב מקבל את שכרו מהקהילה, סך ארבעה מחבוב. הכסף הספיק רק בדוחק, אך הרב חביב הסתפק במשכורתו שכן ידע שמצבה הכלכלי של הקהילה בכי רע. לאחר זמן החליטו ראשי הקהילה, שידעו על מצבו הכלכלי הקשה של הרב חביב, להגדיל את משכורתו במחבוב נוסף.
כמו בכל חודש קיבל הרב את משכורתו במעטפה. בדרכו לביתו מנה את המטבעות במעטפה וגילה את המטבע החמישי. למוחרת נכנס הרב חביב לחדרו של הגזבר והחזיר לו את המטבע הנוסף. "זה בסדר," חייך הגזבר ושמח לספר לו שראשי הקהילה החליטו להגדיל את משכורתו.
השיב לו הרב חביב: "אם הקהילה גילתה שיש לה עוד כסף, עדיף שייתנו אותו למי שזקוק לו באמת."
דרכו של עולם היא שאדם מרוכז בעצמו וחש שבעיותיו הן הגדולות והבוערות מכולן. לא כך דרכו של הרב אברהם חביב, והוא מוותר על ההעלאה בשכרו אף על פי שמצבו הכלכלי אינו בכי טוב. מבחינתו, יש לתת את כספי הקהילה לנזקקים יותר ממנו.
אל מול הנטייה לחשוב שקשה לנו יותר מאחרים, הרב חביב מרחיב את מבטו ורואה שיש אנשים המתמודדים עם קשיים גדולים יותר. מתוך ראייה כזו הוא נכון לוותר על תוספת השכר לטובת נזקקים יותר.
הרב אברהם חביב נזהר מאוד בכספם של אחרים ואפילו נמנע מלשתות כוסית ערק אצל אדם שייתכן ויגיע אליו למשפט. ראו בסיפור על כוסית ערק, סוחרים ומשפט צדק.
במשך שנים עסקו החוקרים באירוע מפתיע שלא יכלו לעמוד על פשרו ורק כעת באה החידה על פתרונה.
בשנת 1908 התמנה הרב אברהם חביב שהיה דיין לתפקיד הרם של ממלא מקום חכם באשי בטריפולי שבלוב. הדבר מפתיע שכן משרה זו היתה שמורה לראש אב בית הדין.
בשנים האחרונות התגלו מסמכים רבים בגנזך בטורקיה מימי האימפריה העות'מאנית. אחד המסמכים הוא מכתב שנשלח לרב חיים נחום חכם באשי באיסטנבול מאת ר' דוד גניש מקהילת טריפולי.
גניש מדווח שרק הרב חביב הסכים לקבל עליו את התפקיד למרות השכר הזעום שעמד על 20 פרנק לשבוע. מצבה הכלכלי של הקהילה היה בכי רע, והרב חביב ניאות לוותר על שכר ראוי למען הקהילה.
