הרב גדליה חיון מוכן לוותר על ראשות הישיבה לטובת בחור, עולה חדש מתימן, שהתגלה כעילוי
ה
רב גדליה חיון ייסד את ישיבת המקובלים בית אל שבירושלים ועמד בראשה במשך שנים רבות. הרב חיון היה מקובל ומורה גדול, וריכז סביבו קבוצה גדולה של תלמידים שהיו למקובלים גדולים בעצמם.
באחד הימים הגיע לישיבה בחור צעיר מתימן בשם שלום ופנה לרב חיון בבקשה לעבוד כשַׁמָּשׁ בישיבה. "אעשה כל מה שיידרש: אנקה, אסדר ואכין שתייה חמה ללומדים. אנא! תן לי מקום בישיבה." הרב חיון נעתר לבקשת הבחור הצעיר שבמהרה התגלה כזריז וחרוץ. בכל יום העיר השמש את הלומדים באשמורת השחר, סידר את הספסלים והספרים, חילק תה ללומדים וכשסיים את מלאכתו התיישב ליד הלומדים ועשה עצמו מנמנם. הלומדים התעלמו מן השמש, ולא ידעו שהוא מאזין לדבריהם ברוב קשב, ומבין היטב את סודות הקבלה.
פעם נתקלו הלומדים בשאלה עמוקה ומורכבת בתורת הסוד, שאפילו הרב גדליה חיון לא הצליח לפתור אותה. באותו הלילה כתב השמש שלום את התשובה לשאלה, וטמן אותה בספרו של ראש הישיבה. למוחרת כשהחלו בלימוד, מצאו את הפתק ובו תשובה בהירה לשאלה העמוקה. הרב חיון הפציר בכותב המסתורי שיחשוף את זהותו, ובמהרה החלה מהומה – "מי כתב את הפתק?", אך איש לא הזדהה.
לאחר זמן שוב עלתה שאלה מורכבת בבית המדרש ושוב צץ בספרו של ראש הישיבה פתק ובו ביאור הדברים בדרך נפלאה. כך קרה פעמים מספר, והתעלומה הלכה וגדלה.
בתו של הרב חיון ביקשה לפתור את התעלומה ובאחד הלילות הסתתרה במשך כל הלילה בבית המדרש. כשהגיע השמש שלום וטמן פתק נוסף בספרו של ראש הישיבה, התגלה סודו. בבוקר סיפרה לאביה הרב גדליה חיון שהשמש התימני הוא הוא הכותב את הפתקים. או אז פנה אליו הרב גדליה ואמר לו:
"אתה גדול מכולנו. בוא והיה ראש הישיבה במקומי."
אך השמש הצנוע, שלימים נודע כרבי שלום שרעבי (רש"ש) סירב בכל תוקף להצעה. לאחר דין ודברים אמר לרב חיון: "אתה תהיה לראש ואנוכי אהיה לך למשנה."
כך הצטרף הרש"ש ללומדים בבית המדרש ואף נשא את בתו של הרב גדליה חיון לאישה, וכאשר נפטר הרב חיון הפך לראש הישיבה.
סיפור זה מספר בשבחם של שני גיבוריו. מצד אחד הוא מספר בשבחו של רבי שלום שרעבי (רש"ש) שלמרות צניעותו המרובה הפך מִשַׁמָּשׁ לראש ישיבת המקובלים החשובה, ישיבת בית אל שבירושלים. התלמידים וראש הישיבה עסוקים בהבנת עניינים שונים בתורת הסוד אך אט אט צץ סוד חדש שיש לפענחו – סוד כותב הפתקים. כאשר נפתרת החידה מגלים בני הישיבה את חוכמתו הגדולה של הרש"ש, וזוכים במי שיהיה ברבות הימים ראש הישיבה ויעניק לה את תהילתה.
אך גם גדולתו של הרב גדליה חיון מתגלה בסיפור. אף שהקים את הישיבה ועמד בראשה שנים רבות, הסכים לוותר על תפקידו כשהתגלה שהשמש גדול ממנו בתורת הסוד. גדולתו של הרב חיון במידת הוויתור: הוא מוכן לעזוב את תפקידו כראש הישיבה ולתת אותו למי שבעיניו ראוי יותר. כמו יהונתן בן שאול שהיה מיועד למלוך אחרי אביו שאול אך ויתר על המלוכה כאשר הכיר בגדולתו של דוד, כך מוכן הרב חיון לוותר על ראשות הישיבה לטובת הרש"ש. אך בניגוד לסיפור דוד ויהונתן שהסתיים באופן טרגי, הרב חיון והרש"ש שיתפו פעולה, והרש"ש אף התחתן עם בתו של הרב חיון.
סיפור מופלא כיצד הרש"ש שהיה שמש והפך לראש ישיבה חזר להיות שמש ליום אחד. ראו בסיפור השמש.
על הרש”ש מסופר שלא היסס לבטל תורה כדי לסייע לאנשים פשוטים. כך למשל מסופר שביום גשום התעכב בדרכו לישיבה כדי לסייע לאלמנה ולבתה. [בסיפור אנשים טובים באמצע הדרך]. נראה שזוהי תפיסה עקרונית של הרש”ש: עיקרה של התורה אינו ענייני רוח שמימיים אלא חסד ועזרה לזולת
על גילוי סודה של הרבנית מזאלה שהייתה תלמידת חכמים בג'רבה שבתוניסיה, ראו בסיפור משיבה כהוגן.
