א
ל בית המדרש בעיר סלוניקי נכנס איש זר. מראהו היה הדור וזקנו ארוך ולבן. עם כניסתו התיישב והחל מיד ללמוד תורה. יושבי בית המדרש התרשמו מאוד מהאיש. הוא פתח ספרי הלכה ופרשנות רבים ודן בדברים עמוקים עם הסובבים אותו.
לשאלתם מיהו ומאין בא, השיב להם שהוא שד"ר (שלוח דרבנן = שליח של חכמים) מארץ ישראל.
אנשי העיר לא ידעו כיצד להתייחס לאיש. האם הוא אכן תלמיד חכם? האם הוא צדיק?
ניגשו אל רב העיר, הרב יוסף קובו, ושאלו אותו כיצד יוכלו לדעת אם אכן עומד לפניהם איש צדיק.
השיב להם הרב קובו: "אל תתפעלו מלימודו ומשיחותיו עם הבריות. בדקו כיצד הוא אוכל."
השד"ר היה שליח שנשלח על ידי חכמי ארץ ישראל כדי לאסוף כספים לטובת העניים ובני הישיבות בארץ ישראל. הוא הגיע לזמן מה לקהילה, העביר שיעורים ויצר קשרים עם רבני המקום והציבור. לעיתים גובה התרומות הושפע מאישיותו של השד"ר וגודל ידיעותיו בתורה. שד"ר שנחשב לצדיק זכה ליוקרה ולאמון והצליח לגייס כספים רבים. אך מיהו צדיק? מה מאפיין אותו?
הרב קובו ממקד את המבחן לא בלימוד ובידענות – כלומר מה שמוציא האדם מפיו, אלא דווקא במה שהוא מכניס לפיו. מבחינה זו המבחן אינו בעולם הרוח – במילים וברעיונות אלא דווקא בעולם החומר – באוכל.
הרב קובו טוען שאדם בעל מידות טובות, אדם צדיק, הוא כזה הממזג באישיותו את החומר והרוח. אם הוא אוכל באופן שאינו ראוי ומתוך הגזמה הרי אינו שולט במזון אלא המזון שולט בו. לעומת זאת, אם הוא אוכל באופן ראוי הרי הוא בעל מעלה רוחנית ונחשב צדיק.
יתרה מכך, לפי הרב קובו האדם הרוחני אינו מי שמתרחק מן העולם והנאותיו, המתבודד או המקיים צומות ארוכים, אלא דווקא מי שיודע לאכול במידה הנכונה ובאופן הראוי.
הסיפור שהתרחש במאה ה-17 בסלוניקי מובא אצל הרב חיים דוד אזולאי (חיד"א) שחי בארץ ישראל במאה ה-18, והתגלגל לידיו של הרב יוסף חיים (בן איש חי) שחי במאה ה-19 בעיראק.
ישנה מסורת שאירוע דומה קרה לרב יוסף חיים עצמו, וכשהגיע שד"ר לבגדאד והקהל תהה על קנקנו – השיב הרב יוסף חיים את התשובה של הרב יוסף קובו.
נראה שדבריו של הרב יוסף קובו – שהצדיק נבחן באכילה, נתפסו משמעותיים מאוד ועל כן הסיפור התגלגל במקומות שונים.
פירוש הפתגם "דרך ארץ קדמה לתורה" הוא שנימוסים והליכות קודמים לרכישת הידע והמצוות. ומקורו בדברי חז"ל שונים, למשל במדרש: דְּאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַב נַחְמָן עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת קָדְמָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ אֶת הַתּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כד): לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, דֶּרֶךְ, זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וְאַחַר כָּךְ עֵץ הַחַיִּים, זוֹ תּוֹרָה. (מדרש רבה ויקרא פרשה ט פסקה ג)