הסיפור מתאר את הפער שבין חלומם של יהודי אתיופיה על ירושלים של זהב לבין המציאות. מן היום שבו גלה עַם ישראל מארצו נכספו יהודים אל ירושלים, וכמו אחיהם משאר התפוצות גם יהודי אתיופיה חלמו על ירושלים וציירו אותה בדמיונם.
אך כדרכו של עולם, החלום נותר חלום, והמציאות רחוקה ממנו. הקייסים חלמו על ירושלים של מעלה, על עיר אידיאלית, אך רגליהם טיילו ברחובות העיר הארצית והממשית.
הסיפור מבטא באופן נוקב את הפער בין חלום למציאות ובין אידיאה למימושה, המצוי בכל תחומי החיים. ההכרה בפער הזה מאפשר להבין את הקשיים שעברו על עולים רבים והיא יכולה לשמש נקודת הפתיחה בתהליך השתלבותם בחברה הישראלית. כאנשים פרטיים וכחברה עלינו להכיר בפער הזה וללמוד לפעול מתוכו: לקבל אותו מחד, ולנסות לצמצמו מאידך.