הרב שמעון בן יצחק, האות והמופת, עמ' 338-328 תשע"ה
מדוע קבעה ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר כי מדינת ישראל מורידה את הכובע בפני חכם עמנואל דודאשוילי. סיפור על מסירות נפש.
ה
שנה שנת 1972 תשל"ב. חכם עמנואל דודאשוילי רבה של טביליסי הובהל ע"י הקג"ב מטביליסי שבגיאורגיה למוסקבה, לפגישה דחופה של רבנים מכל רחבי הרפובליקה הסובייטית. את הפגישה ארגן הקג"ב, היא הייתה מתוקשרת ושישה עשר הרבנים שהגיעו אליה, נציגי קהילות היהודים ב16 רפובליקות סובייטיות, אולצו לחתום לעיני המצלמות ולעיני נציגי השלטון הסובייטי על מסמך לפיו ארץ ישראל אינה שייכת לעם היהודי.
וזה היה לשון המסמך:
"היהודים הנמצאים בתוככי ברית המועצות ובראשם הרבנים אינם מאמינים בארץ ישראל כמולדתו ההיסטורית של העם היהודי, ואי לכך אין הצדקה וחובה לעלייתם לארץ ישראל".
חכם עמנואל שידע במה המדובר התחמק זה זמן מה מלחתום על מסמך שכזה אך לבסוף נאלץ להגיע לפגישה כנציג יהודי גיאורגיה.
משנכנס לחדר ראה את הרבנים יושבים מתוחים ונסערים, שכן מכורח הנסיבות והסכנה הם הסכימו בלית ברירה לחתום על המסמך. ראש הקג"ב נכנס אל החדר מלווה בגנרלים ואנשי ממשל וכן עיתונאים מכל קצווי תבל והפגישה החלה.
הרב הראשי למוסקבה הקריא את המכתב והאיץ ברבנים לחתום אך חכם עמנואל דחה את דבריו בכעס "איך אפשר לחתום על מסמך שכזה?! זהו שקר!". רבה של מוסקבה נימק זאת בחשש גדול ושעת סכנה ואפילו הזכיר את הכלל 'דינא דמלכותא דינא' אך חכם עמנואל נותר בסירובו.
שוב הוגש אליו המסמך והוא דחף אותו בשנית.
החלה תכונה והמצלמות התמקדו בחכם עמנואל. ראש הקג"ב ניגש אליו בתקיפות ושאל "מדוע אינך חותם?" חכם עמנואל אמר "איני יכול לעשות שקר בנפשי ולחתום על המסמך הזה". פניו של ראש הקג"ב האדימו מכעס והוא הטיח בו "וכי הרב הראשי של מוסקבה שחתם על המסמך עושה שקר בנפשו?! חתום מיד!"
המתח היה עצום וחכם עמנואל ידע שבדבריו הוא מסכן את חייו, אך הוא השיב "אוכל להוכיח לך שהוא משקר בחתימתו". ראש הקג"ב נדהם מכך שהרב ממשיך בסירובו והטיח בו בזעם "איך אתה מעז לומר דבר כזה?!" אך חכם עמנואל המשיך ואמר "רק לפני כמה שנים הוציא לאור הרב הראשי סידור תפילה בשם 'סידור השלום', ומה כתוב בו? 'קבצנו מהרה יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו'. אם כך, איך אפשר לחתום על מסמך הקובע שאין לעם ישראל קשר לארץ ישראל?!"
ראש הקג"ב זעם וסילק את הרב מן הפגישה, והוא נלקח לחדר צדדי. לאחר זמן נכנס ראש הקג"ב והתפרץ עליו "הייתי נותן פקודה לחסל אותך, אולם עשית זאת לעיני התקשורת העולמית ושמך מוכר לסנטורים אמריקאים ואיני רוצה לגרום למשבר דיפלומטי. חזור מיד לטביליסי ושם כבר נבוא איתך חשבון".
חכם עמנואל הגיע לטבליסי ושם ירד למחתרת אולם לאחר כמה ימים הוזמן אל ראש הקג"ב בגיאורגיה. הוא הגיע לפגישה מתוח ומלא חששות אולם זכה להפתעה. ראש הקג"ב המקומי אמר "אנחנו מכבדים ומעריצים אותך. הלוואי וכל הקומוניסטים יהיו נאמנים לברית המועצות כפי שאתה נאמן לדתך ולעמך." הסיום דבריו הוא מסר לו צו גירוש מברית המועצות שאותו הוא צריך לבצע תוך זמן קצר.
באותו הזמן החל משבר גדול בגיאורגיה ובתוך שבועיים יצא חכם עמנואל בראש קבוצה גדולה של עולים לארץ. העולים טסו לוינה ומשם לישראל וכשירד חכם עמנואל מן המטוס בארץ קיבלו את פניו רבים ובראשם ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, ואמרה "מדינת ישראל מורידה בפניך את הכובע!".
השלטון הסובייטי ניסה בכל דרך למחוק את זהותם של יהודי ברית המועצות בכלל ויהודי גיאורגיה בפרט. השלטונות הקומוניסטים סירבו לאפשר חיים יהודיים פעילים ואף אסרו את העליה לארץ. יהודי גיאורגיה מסרו את נפשם על שמירת המסורת ותמיכתם בציונות וקיימו חיי רוח למרות הקשיים הרבים.
חכם עמנואל מסתכן בחייו בעבור אמונתו שארץ ישראל היא הבית הטבעי של העם היהודי. הוא עומד כנגד ראש הקג"ב וניצל בזכות הפומביות של האירוע, תחת זאת הוא זוכה באורח פלא להגיע לארץ תוך ימים ספורים.
יהודי גיאורגיה נודעו כנאמנים למסורת היהודית ולציונות ובעיני חכם עמנואל שני הערכים שזורים זה בזה. את הראיה למקומה המרכזי של ארץ ישראל והציפיה לקיבוץ גלויות הוא מוצא בסידור התפילה.
שלטונות ברית המועצות סרבו בעקביות לבקשות של יהודים לעלות לארץ. לאחר ששבתי אלהשווילי סורב הוא ארגן בשנת 1969 מכתב עליו חתמו 18 משפחות ובו הדרישה לאפשר להם לעלות לארץ.
המכתב הועבר בדרך לא דרך לישראל והוקרא בכנסת על ידי ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, ולאחר מכן על בימת העצרת הכללית באו"ם.
המכתב יצר הד גדול.
בקהילת יהודי גיאורגיה היתה מסירות נפש גם לתורה וגם לציון. שלטונות ברית המועצות סרבו בעקביות לבקשות של יהודים לעלות לארץ. באותם ימים הסתירו השלטונות הסובייטיים את רצונם של יהודים בברית המועצות לעלות לישראל, והכחישו בתוקף טענות בעניין. אזרח שלא הכיר בברית המועצות כמולדתו נחשב כבוגד והסתכן בעונש מוות או גלות.
.לאחר ששבתי אלהשווילי סורב הוא ארגן בשנת 1969 מכתב עליו חתמו 18 משפחות ובו הדרישה לאפשר להם לעלות לארץ.
המכתב הועבר בדרך לא דרך לישראל והוקרא בכנסת ישראל בידי ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, ולאחר מכן על בימת העצרת הכללית באו"ם.
המכתב יצר הד גדול. פניות דומות של יהודים מכל רחבי ברית המועצות התפרסמו והחלו הפגנות תמיכה בדרישה "שלח את עמי".
בסופו של דבר הביא לשינוי בעמדתם של השלטונות הסובייטים וכ30,000 מיהודי גיאורגיה עלו לארץ בשנות השבעים.
האירוע השפיע בצורה נרחבת יותר על שלטונות ברית המועצות וסימן את תחילתו של תהליך של פרימת ההתנגדות של השלטונות ליציאת היהודים משטחה.
פניות דומות של יהודים מכל רחבי ברית המועצות התפרסמו והחלו הפגנות תמיכה בדרישה "שלח את עמי".
בסופו של דבר הביא לשינוי בעמדתם של השלטונות הסובייטים וכ30,000 מיהודי גיאורגיה עלו לארץ בשנות השבעים.
על התנגדותם של יהודי גיאורגיה לגזרת סגירת בתי הכנסת בגיאורגיה ראו סיפור על גופתי
הרב בקרב יהדות גיאורגיה היה פוסק ומורה רוחני אך גם עובד סוציאלי. על תפקידו המיוחד בעת שהמשפחה היתה אבלה וישב "שבעה" ראו בסיפור שלא על מנת לקבל שכר.