ר
בי יעקב הכהן גדישא נכנס בסערה אל בית המדרש בג'רבה שבתוניסיה, כשהוא מנופף בהתרגשות בחבילת דפים: "הנה מצאתי פתרון לדבריו של רש"י שבהם התקשינו כל כך בשיעור," אמר לרב ציון כהן יהונתן.
נטל חכם ציון את הדפים, פתח את הגמרא, והחל לעיין בדברי רבי יעקב, שהיה נסער והתהלך אנה ואנה בחוסר סבלנות. כשסיים לקרוא שאל אותו מיד רבי יעקב: "מה דעתך על מה שכתבתי?"
השיב לו הרב ציון כהן יהונתן: "כתבת יפה! אך מדוע תלך בדרך הפלפול?! אם רק תשים נקודה באמצע המשפט, ייפתר הקושי מאליו."
הרב ציון כהן יהונתן ידוע כלמדן ומעמיק, ותלמידו הרב יעקב הכהן גדישא מבקש לשתף אותו בחידוש ארוך ומפולפל על דברי רש"י. חידושים על דרך הפלפול עשויים להיות עמוקים מאוד, ולעיתים קרובות יש להם פן אסתטי ואף וירטואוזי. עם זאת, לעיתים קרובות הם מניחים הנחות יסוד שאינן הכרחיות, ומאופיינים באריכות רבה.
נראה שמסיבה זו דעתו של הרב ציון כהן יהונתן אינה נוחה מדברי תלמידו, והוא מציע פתרון אחר: את החידוש הארוך והפתלתל הוא מציע להחליף בנקודה המחלקת משפט ארוך לשני משפטים פשוטים. הנקודה עוצרת את שטף הקריאה, מפרידה בין הדבקים, מאפשרת קריאה טבעית וזורמת של כל משפט לעצמו, ומתוך כך חושפת את משמעותם של הכתובים לאשורם. כך הופכים דברי רש"י למובנים ונהירים בלי להידרש לפתרונות מורכבים ומתוחכמים.
אחד העקרונות בשיטת "חשיבה הכרתית" של ימימה אביטל היה עקרון ההפרדה שכן "ההפרדה, יש בה חיים." הצורך לעצור ולהפריד בין מיותר לרצוי, בין עיקר למשני, בין מקרב למרחיק, ובין זמן לזמן. היכולת לשים נקודה היא בבחינת שימת גבול, המפרידה בין מהויות ודווקא מתוך כך יוצרת מרחב מתוקן.
שיטת ימימה: שנה טובה. התחלות חדשות. גדר הפרדה – ערוץ אורות – עידית שלו
אחד העקרונות בשיטת "חשיבה הכרתית" של ימימה אביטל היה עקרון ההפרדה שכן "ההפרדה, יש בה חיים." הצורך לעצור ולהפריד בין מיותר לרצוי, בין עיקר למשני, בין מקרב למרחיק, ובין זמן לזמן. היכולת לשים נקודה היא בבחינת שימת גבול, המפרידה בין מהויות ודווקא מתוך כך יוצרת מרחב מתוקן.
שיטת ימימה: שנה טובה. התחלות חדשות. גדר הפרדה – ערוץ אורות – עידית שלו
עוד מימי הגאונים והרמב"ם ניכרה בארצות המזרח העדפה של הלימוד "אליבא דהלכתא" – שיטה המתמקדת בפסיקת ההלכה מתוך הסוגיה, שיטה הנוטה לפרשנות פשוטה יותר – בניגוד ללימוד בשיטת הפלפול שרווחה ביהדות אשכנז, ושראשיתה בקרב בעלי התוספות בצרפת. חשוב לציין שהיו גם רבנים אשכנזים גדולים שהתנגדו לשיטת הפלפול.
מכל ארצות המזרח תוניסיה הייתה בבחינת היוצא מן הכלל, ובה הנחילו כמה תלמידי חכמים את שיטת הלימוד המכונה "העיון התוניסאי", שיטה החותרת להמשגה רעיונית של הסוגיות.
מן הסיפור המתרחש בעיר ג'רבה, שלא הושפעה משיטת הלימוד התוניסאית, עולה ביקורת מרומזת על שיטה זו.
את הכותרת לקחנו מדברי הרב עובדיה יוסף. כשהתייחס לדרך הלימוד בישיבות הליטאיות, אמר בחריפות האופיינית לו: "פלפול זה בלבול". (אבישי בן חיים, מרן הרב עובדיה יוסף, ירושלים 2018, עמ' 517).
אדם אחד נפטר והשאיר אחריו את הצוואה הבאה:
"כל רכושי יחולק כך: לאחי ברוך לא לבן דודי יוסף בוודאי לא לשלם לגיס לא כלום לקרובים העניים הכל הוא רצוני."
באו כל הנזכרים בצוואה וכל אחד מהם טען, כי על פי הכתוב בצוואה, הרכוש כולו שייך רק לו ולא לאחרים. האם יש להם על מה להסתמך?
