הרב מרדכי אליהו היה מאוהבי ציון הגדולים. הוא אהב את ארץ ישראל בכל מאודו ודרש רבות על מעלותיה הייחודיות וסגולותיה.
הסיפור שסיפר באחת מדרשותיו ממחיש את היחס הראוי בעיניו לארץ. בעוד האנשים מבקשים להגן על הרב שהגיע מחוץ לארץ מפני הגשם, הרי הרב נהנה לחוש על פניו את טיפות הגשם הארץ ישראלי ורואה בכך שפע ברכה.
ייתכן שדווקא העובדה שהרב מתגורר בחוץ לארץ גורמת לו להתרגש מגשמי הארץ, שכן מבחינתו הם בגדר דבר יוצא דופן, שאינו רגיל בו. נדמה, שלעיתים, דווקא האורח ממחיש לבני הבית את השפע שזכו לו. רק הוא יכול לראות את יופיו של הגשם, וזאת בזכות נקודת המבט החיצונית שלו.
ואולי אף ניתן להשליך מהיחס של הרב אל הגשם גם ל"קשיים" נוספים שקיימים בארץ. צריך להבין שעצם הנוכחות בארץ, גם אם אנחנו לפעמים "נרטבים בה" בניגוד לתוכניות שלנו, היא זכות גדולה שדורות רבים של יהודים יכלו רק לחלום עליה.