א
ל הרב עלוואן שבתאי מהעיר זאכו שבכורדיסטן הגיע זוג הורים אובדי עצות. בנם סבל מהתקפים של בכי ועצבות, לא אכל ולא שתה, הסתגר בחדרו ונמנע מחברת בני גילו. סיפרו ההורים לרב עלוואן שבתאי על מצבו של בנם, וביקשו את עזרתו.
הרב עלוואן נכנס לחדרו ולאחר כמה דקות יצא ובידו קמע. "קחו את הקמע ותלו על צווארו של ילדכם והדבר ירגיע אותו." ההורים עשו כדבריו, ובמהרה הוטב מצבו של הילד, והוא חזר לאכול ולחייך.
חלפו כמה שנים, והוריו של הילד שכבר בגר מצאו את הקמע בביתם. בסקרנות הם פתחו את הקמע, ולהפתעתם גילו שהוא ריק!
ניגשו ההורים אל הרב עלוואן ושאלוהו לפשר העניין. ענה להם הרב: "וכי מדוע אכפת לכם? 'הוֹדוּ לַה' כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ'." (תהלים קיח, א).
קמעות לרפואה ולהצלחה היו נפוצים מאוד בכל רחבי העם היהודי, ובפרט בקרב יהודי כורדיסטן. הקמעות נכתבו בדרך כלל על ידי מקובלים וחכמי הנסתר.
בסיפור מסופר על כך שהקמע שהעניק הרב עלוואן לילד שהיה נתון במצוקה נפשית התגלה כקלף ריק. גם כשנשאל על כך הרב עלוואן, הוא לא ענה על השאלה מה פשר הדבר אלא הותיר את התעלומה על כנה. אנו תוהים – האם האותיות נמחקו או שהרב מסר להם קלף ריק? האם פעל הקמע את פעולתו, או שפעל כ"פלצבו", והילד והוריו נרגעו בעקבות המחשבה שהקמע פועל?
בתשובתו מדגיש הרב עלוואן ששאלה זו אינה חשובה: בין כך ובין כך צריכים ההורים להודות לאל שסייע ברפואת בנם, והשאלה כיצד סייע להם אינה רלוונטית כלל.
סיפור דומה מסופר על רבי כלפון, הכוהן מג'רבה, שאשתו הפצירה בו לכתוב קמע לבתו החולה. תחילה סירב הרב, אך כאשר אשתו התעקשה, הוא כתב כמה מילים על קלף, והניח את הקלף מתחת לכר של בתו, שהבריאה במהרה.
אשתו הסקרנית פתחה את הקמע בציפייה לגלות בו סודות קבליים, אך מצאה בו רק את הפסוק "אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (שמות טו, כו).
"אפקט הפלצבו" מוכר כבר עשרות שנים, ומעורר דילמות חשובות בעולם הרפואה. בבלוג חשיבה חדה אפשר למצוא הרחבה על הנושא.
