הרב מרדכי אליהו נהג בהזדמנויות שונות לספר סיפור זה.
תשעה באב | סיפור על הרב חיד"א – ביאת המשיח | מרן הרב מרדכי אליהו
איור:
מנחם הלברשטט
חורבן או גאולה
מה לימדו הנשים את הרב חיים יוסף דוד אזולאי על הציפייה למשיח? הרב מתנגד למנהג של נשים המנקות ומסיידות את בתיהן בעיצומו של צום תשעה באב, אולם בסוף הוא מצטרף לדרך שלהן המבטאת את הציפייה למשיח
ב
צוהרי צום תשעה באב, כשהיה הרב חיים יוסף דוד אזולאי (המכונה החיד"א) בדרכו לבית הכנסת בעיר קונסטנטין שבאלג'יריה, ראה נשים השוטפות את הבתים ואף צובעות אותם.
הרב ראה בכך חילול הקודש ושאל את מארחו בתמיהה: "הייתכן שביום צום על חורבן בית המקדש ישנם אנשים המשפצים את בתיהם?"
השיב לו המארח "כך מנהגנו. הנשים מצפות ומקוות שהמשיח יגיע ממש היום, והן מנקות את הבתים לכבודו!"
החיד"א לא התרצה וקבע שעל הנשים לחדול ממעשיהן ויש לבטל את המנהג. המארח אמר זאת לנשים והן הפסיקו את מעשיהן. בתוך זמן קצר פשטה השמועה, ובכל רחבי העיר חדלו הנשים מן המנהג.
לאחר התפילה חזר החיד"א מבית הכנסת וראה שהנשים מסתודדות ומצביעות עליו.
שאל את המארח "מה הן אומרות?"
השיב לו המארח שהן אומרות: "הרב מירושלים אמר שהמשיח לא יבוא השנה."
מיד הבין החיד"א את הטעות שעשה, והכריז: "טעיתי בדבריי הקודמים. חייבים לשפץ את הבתים. אם נהגתן לשטוף חדר אחד – שטפו את הבית כולו, ואם נהגתן לסייד ולצבוע בצבע פשוט – צבעו את הבתים בצבע יפה יותר. ואולי בשל כך יבוא המשיח כבר השנה."
מקור הסיפור
על הסיפור
שטיפת בית וצביעת הקירות מבטאות התחדשות ואילו הצום על חורבן המקדש מסמל אבל וצער. לכאורה הדברים יוצרים סתירה, אולם המנהג של יהודי אלג'יריה רואה בכך מעשה הולם ואף מתבקש בצוהרי תשעה באב.
הסיפור נוגע בשאלת החורבן והגאולה ונשען על המסורת שהמשיח נולד ביום שחרב המקדש ושהוא עתיד להתגלות דווקא ביום תשעה באב (איכה רבה, פרשה א). החיבור בין שני הקטבים מבטא את התפיסה שביסוד החורבן מונחת הגאולה.
דווקא כשחרב הבית והחלה הגלות נוצרה האפשרות לגאולה שמשמעותה התחלה מחודשת של החיים היהודיים. עונש הגלות נבע מהתרחקות של האל מעמו ודווקא לאחר מימוש העונש מתחיל להירקם הקשר מחדש.
הסיפור מציב את הנשים במלאכות הביתיות ויש בכך עדות לנוהגי התקופה הקדומה אך אולי ניתן להסתכל על כך גם באופן אחר. הגברים ובראשם החיד"א עסוקים בבית הכנסת בקינות ואילו הנשים רואות מעבר לשבר ומצפות לישועה. הן פועלות במסגרת הביתית כדי לעורר את הלבבות לאפשרות של גאולה. ראייתן ארוכת הטווח גוברת על התחושה הקשה בהווה ואף הרב נכנע לבסוף למעשיהן. בכך הן ממשיכות מסורת יהודית קדומה הנותנת בידן של הנשים כוחות להתמודד עם חורבן ושבר.
קראו עוד »
קראו פחות «
מרחיב דעת
על כפיו יביא
הציפייה למשיח וההכנות לקראת בואו מתוארות בצורה מרגשת בשירו של יורם טהרלב:
ברחובנו הצר
גר נגר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.
איש אינו בא לקנות,
ואין איש מבקר,
ושנתיים שהוא
כבר אינו מנגר.
והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו
לבנות כסא לאליהו שיבוא,
על כפיו אותו יביא,
לאליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו,
על סודו שומר ומחכה לו
מתי כבר יגיע היום.
ברחובנו הצר
גר סנדלר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.
מדפיו הריקים
מכוסים באבק
כבר שנתיים מונח
המרצע בשק.
והוא חולם כי נעליים הוא תופר,
בן על הרים ינוו רגלי המבשר.
על כפיו אותן יביא,
לאליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו…
בירושלים ישנו
איש לגמרי לא צעיר,
שבנה הרבה בתים
בכל פינות העיר.
הוא מכיר כל סמטה,
כל רחוב ושכונה,
הוא בונה את העיר
כבר שבעים שנה.
והוא חולם כי, כמו שאת העיר בנה,
יניח למקדש את אבן הפינה.
על כפיו אותה יביא
אליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו…
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.
קראו עוד »
קראו פחות «
בזכות נשים
"דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים" (תלמוד בבלי סוטה יא ע"ב) מסורת מאוד נפוצה שלנשים יש את היכולת לראות את הגאולה עוד לפני הגברים, בסוגיות בגמרא סביב יציאת מצרים וסביב הגאולה העתידית.
קראו עוד »
קראו פחות «
סיפורים נוספים
כוחה המרפא של האשמה
הרב יוסף חיים סבור שנטילת האחריות ותחושת האשמה על טעויות וחטאים הן לב ליבו של יום הכיפורים, ולכן מתנגד להשמטת פיוט העוסק בכך ממחזור התפילה
קראו עוד »
ההר הוליד עכבר
לעיתים אנו נתקלים בחיינו במחסומים שנראה לנו שלא נוכל להתגבר עליהם, והם מביאים אותנו לידי ייאוש. הרב צדקה חוצין מלמדנו כי לעיתים מחסומים אלו מדומים בלבד
קראו עוד »
חייב לכתוב
הרב יוסף בן נאים נהג לכתוב כל דבר שהתחדש לו, והסביר זאת בכך שלכל אדם יש חלק בתורה, שאותו הוא צריך להעלות על הכתב.
קראו עוד »