הרב יוסף בן נאים היה תלמיד חכם גדול שהכיר את היטב את כתביהם של חכמי הדורות הקודמים. אף הוא מבקש להצטרף אל שרשרת היצירה, ועל כן הוא מבקש להעלות את חידושיו על הכתב, כך שגם אחרים יוכלו ליהנות מהם. אך את חובת הכתיבה הוא אינו מצמצם רק לתלמידי חכמים; בעיניו לכל אדם מישראל יש מה לחדש בתורה, ועל כן חובה על כל אדם לכתוב את מה שמתחדש לו.
דברי הרב בן נאים מבוססים על התפיסה שהתורה אינה שייכת לקבוצה מיוחסת כלשהי: "תורה מונחת בקרן זווית, כל הרוצה ללמוד יבוא ויִלמד." התורה ניתנה לכל עם ישראל במעמד הר סיני, והיא זמינה לכל אדם הרוצה ללמוד בה.
דרשתו של הרב בן נאים מבוססת על המשנה באבות (פרק א משנה ו): "עשה לך רב וקנה לך חבר", והיא מעשירה את הקריאה במשנה. החלק הראשון של המשנה מבסס את ההיררכיה: ראשית על האדם ללמוד מרב. אך לפי דרכו של הרב בן נאים, החלק השני של המשנה פורס את ספר התורה בפני כל האנשים, המתבקשים לאחוז בקָנֶה ולכתוב בעצמם את התורה שלהם, את מה שהתחדש להם בלימוד התורה. כך נוצרת קהילה שבה התורה היא מקור השראה לכל חבריה, והכול נדרשים לשתף את חברי הקהילה במה שהתחדש להם, באות המיוחדת להם בתורה.