א
ל חכם עבדאללה סומך ניגש אדם וסיפר לו על חטאיו תוך שהוא ממרר בבכי וביקש את עצתו של הרב סומך. מידי פעם שאל חכם סומך שאלה להבהרת הסיפור, ולבסוף השתתק האיש באומרו שאין לו תקוה.
שאלו חכם סומך "ו…" אך האיש שלא הבין מה כוונתו.
הוא הביט ברב במבט תמה והשיב "כאן הסיפור שלי נגמר".
חייך חכם סומך ואמר "אני כאן, ואתה כאן ו…" אך האיש עדין לא הבין מה כוונתו. הסביר חכם עבדאללה סומך "מתי מסתיים סיפור? כשאתה מחליט לסיים אותו. אפשר לספר על חטא ולהמשיך את ולספר כיצד תיקנת. כשסיפור נגמר תמיד אפשר להוסיף לו סוף חדש. הסוד הוא באות וי"ו שפותחת משפט חדש. אופק חדש. ו…".
אדם אינו יכול לשנות את מעשיו בעבר אך לפי חכם עבדאללה סומך יש לו הכח לשנות את סיפור חייו על ידי הוספת סוף חדש.
הסיום החדש – הכולל תיקון ותשובה – הופך את העבר למרכיב אחד בסיפור חייו, ובעצם משנה את מהותו מסיפור על חטא וטעות לסיפור של השתנות.
כך הסתכלות האדם על עצמו אינה כבולה רק למעשה השלילי שנעשה אלא לסיפור החיובי שאדם מספר לעצמו על עצמו (שכמובן מחייב שינוי ממשי).
וי"ו החיבור משמשת בעברית להוספת משפט חדש על המשפט הקודם, ועל כן ההכרה באות וי"ו – מסמלת את האפשרות להמשיך אחרי הנקודה. ליצור סיפור חדש.
חכם עבדאללה סומך למד אצל הרב יעקב בר יוסף הרופא ופנה אל עולם העסקים עד שהפך לסוחר מצליח. כשראה שעולם התורה בבגדאד התדלדל הקים בית מדרש בבגדאד – שלימים נקרא מדרש בית זילכה – שבו צמחו גדולי הרבנים בעיראק בדור הבא.
הרב עבדאללה סומך נשאל שאלות רבות בהלכה מכל רחבי עיראק, הודו ואיראן. קהילת היהודים הבגדאדים שחיו בהודו והמזרח הרחוק נהגו לשאול אותו שאלות הקשורות לאופי החיים שם ולמודרנה שהלכה והתגברה, כדוגמת: האם מותר לצאת בשבת עם שמשיה (שמסיה), נסיעה ברכבת בשבת המופעלת על ידי לא יהודיים. מתשובותיו ניכרת ידיעתו הרחבה בתורה ויחסו החיובי לחידושי המודרנה.
הרב כלפון משה הכהן מקיים שיחה אישית עם אחד מתלמידיו והוא מעדיף לשתוק לפני שהוא מתחיל לדבר. ראו סיפור פשוט להקשיב
