בחברות רבות נהוג לערוך תנאים קודם לחתונה הכוללים הסדרים כספיים ובהם מתן כתובה ונדוניה. אך הרב שמואל ברזאני ששימש ראש ישיבה בכורדיסטן התנה עם חתן בתו תנאי שונה בתכלית: הסכמה של הבעל לכך שאשתו תקדיש עצמה ללימוד תורה, דבר חריג בכל קנה מידה באותם הימים.
הרב ברזאני קשוב מאוד לעולמה הפנימי של בתו וער לכישרונותיה, וכך גם בעלה לעתיד, חכם יעקב מזרחי מקבל על עצמו לא רק לאפשר לאשתו ללמוד אלא גם ללמוד איתה בחברותא. כך מגמישים החתן והחותן את המוסכמות החברתיות לנוכח הכישרון המיוחד של הכלה אסנת, שלימים הייתה לראשת ישיבה וזכתה בתואר הייחודי "תנאית".
המידע על הרבנית אסנת ברזאני אינו רב אך יש בידינו מכתבים המדברים על אודותיה. באחד המכתבים היא מספרת בגוף ראשון על פועלה הרב: "שאני נשארתי מלמדת תורה, ומוכחת, ודורשת לטבילה, ולשַׁבּת, ולנִדה, ולתפִלה וכיוצא." במכתב אחר מזכיר אותה הרב פנחס חרירי בתואר המיועד לרבנים "כמוהר"ר" שפירושו: כבוד מורנו ורבנו הרב רבי, וכאן: כבוד מורתנו ורבניתנו הרבנית.