ליקה כהנת קס הדנה טקויה ורעייתו אלמיטו ברהנו היו מודל לזוגיות טובה. הם רחשו אהבה וכבוד זה לזה עד יום מותם. האהבה הייתה כה גדולה עד שקס הדנה הלך לבית עולמו יום אחד לאחר פטירת אשתו.
אלמז זרו, חברת מועצת העיר לוד, ספדה להם: "אהבת אמת הייתה להם, אהבה וכבוד רחשו זה לזו כל ימי חייהם. חש וראה זאת כל מי שהיה בסביבתם.
אהבה זו ליוותה אותם גם כשנצטוו להשיב נשמתם אל הבורא יתברך. היא ראתה בו מלך והוא ראה בה מלכה, כל יום ורגע בחייהם".

יהונתן גוטליב, "קס הקסים הדנה טקויה הלך לעולמו", ערוץ 7. 9.11.20

ספרו של הרב שרון שלום "מסיני לאתיופיה" סוקר את המסורות של יהודי אתיופיה. הרב שרון מבקש בספרו לבנות גשרים בין המסורת האתיופית להלכה הנוהגת בישראל.

הרב משה כהן שאולי, מחכמי איראן בישראל, קורא לאחדות מתוך שמירה על המסורות השונות:
"ארץ 'לקוטאית' היא ארצנו. ארץ המלקטת בניה, השבים אליה מכל קצוות תבל. ממאה ויותר ארצות, והדוברים למעלה משמונים שפות. עדה עדה והליכותיה, ארץ ארץ ומנהגיו, לא ראי זה כראי זה. הצד השווה שבכולם – שמנהג אבותיהם בידיהם, והליכותיהם נר לרגלם.
המטיפים למיזוג העדות, אינם יודעים מה גודל ההפסד והנזק ממיזוג שאינו אלא טשטוש ואיבוד אותם ערכים, מסורות ומנהגים נאים ומהודרים, שנוהגת כל עדה מזה כאלפיים שנות דור.
אגרטל עם פרחים שונים בשלל גוונים וריחות, עדיף ונאה מאגרטל חד גוני אשר בו פרחים ממין אחד וצבע אחיד.
מטרתנו וייעודנו ל'איחוד' עדות, 'חיבור' שבטים זה לזה כנבואת יחזקאל: 'ואתה בן אדם קח לך עץ אחד … וקרב אותם אחד אל אחד, והיו לאחדים בידיך' – קרב אותם אחד אל אחד, אך לא למזגם ולטשטשם. לכן יש לשמור על הייחוד בתוך האיחוד."
הגיגי הבשם: על שם הרב בנימין שאולי משה, זצ״ל : אדם תוחלתו ותכליתו, 1984, המרכז הרוחני־קהילתי ובית כנסת ״שאולי״