ר

בי יעקב בירדוגו, רבה של העיר מקנס שבמרוקו, היה גם משורר ופייטן, ואת הפיוטים נהג לשלב בתפילה כאשר שימש כחזן בבית הכנסת "אלחכם" שאותו הקים. ביום טוב ראשון של חג הפסח עבר הרב בירדוגו לפני התיבה והחליט לשלב בתפילה כמה פיוטים חדשים שכתב והלחין. המילים הנוגעות והמנגינה המרגשת סחפו את כל המתפללים, ובמהרה עלתה מבית הכנסת שירה אדירה.
הרב בירדוגו חזר לבית שמח וטוב לב, אך באותו הלילה התגלה אליו בחלומו הפייטן רבי דוד חסין, גדול משוררי מרוקו, ואמר לו בכעס: "אתה מסיג גבול! עד כה שרו רק את הפיוטים שלי בחגים."
הרב בירדוגו נבהל והחליט לתקן את מעשיו. ביום השני של חג הפסח שר בתפילה שוב, אך הפעם שר רק את פיוטיו של רבי דוד חסין. בסיום התפילה ניגשו אליו כמה מן המתפללים ושאלו: "מה השתנה? מדוע לא שרת מפיוטיך הנפלאים?!" הרב בירדוגו סיפר להם על החלום ועל החלטתו להסתפק בפיוטים הישנים. אך המתפללים לא הרפו "אנו מבקשים שתשיר מפיוטיך החדשים!"
לשמע הפצרותיהם החליט הרב בירדוגו לשלב בין הפיוטים – "מכאן ואילך נשיר גם מפיוטיי וגם מפיוטי רבי דוד חסין."
באותו הלילה שוב התגלה אליו בחלום רבי דוד חסין. הרב בירדוגו נבהל וחשש שגם הפעם יגער בו על שגרע מפיוטיו, אך להפתעתו רבי דוד חסין הרעיף עליו ברכות ושבחים: "אשריך! אשרי העם שככה לו! יברכך ה' וישמרך."