פ
עם אחת נכנס ראש ישיבה אל חדרו של הרב יהודה צדקה וביקש להתייעץ עמו. על הפרק עמדה שאלה חינוכית שהעסיקה אותו מאוד. הוא סיפר על תלמיד שאינו לומד ברצינות, מפריע בכל הזדמנות ובכך משפיע לרעה גם על התלמידים האחרים. "אני מעוניין לסלק את הבחור מהישיבה ומבקש לדעת מה חושב על כך כבוד הרב," אמר.
הרב צדקה הקשיב רוב קשב לתיאור עלילותיו של הבחור ושאל "צמת?"
ראש הישיבה לא הבין מה ענין הצום למקרה שסיפר, ושתק.
המשיך הרב צדקה ושאל "איך אתה יכול להוציא בחור מהישיבה שלך בלי שצמת עליו? הרי זה ממש פיקוח נפש."
שאלתו של הרב צדקה מפתיעה את ראש הישיבה שבא להתייעץ איתו, שכן ראש הישיבה מתמקד במעשיו השליליים של התלמיד ואילו הרב צדקה מתמקד בשאלת האחריות המוטלת על המחנך. בכך "מחזיר" הרב צדקה את הכדור למגרשו של המורה.
הרב צדקה מבקש מראש הישיבה שיתענה ויתאמץ מאוד לפני שהוא עושה צעד הרה גורל כל כך, שכן סילוקו של תלמיד מבית המדרש הוא בגדר "פיקוח נפש".
המושג "פיקוח נפש" נוגע במקורו בשאלות של חיים ומוות באופן גופני ומיידי, ומדבר על הצלת חיים. אך הרב צדקה מרחיב את המושג לתחום החינוכי. תלמיד שמסולק מלימודיו בעצם מופקר לגורלו ללא ההדרכה החינוכית של המורה. הוא בדרך כלל ייפגע פגיעה קשה, ולכן אולי יש בהשארת התלמיד בין כותלי בית המדרש הצלת חיים של ממש. אפשר לקרוא לזה "פיקוח נפש חינוכי".
מעשה כזה, אומר הרב צדקה, הוא מעשה שצריך להיעשות רק כאשר כלו כל הקיצין, לאחר שהמורה התייסר קשות ועשה כל מאמץ מצידו כדי להביא לשינוי דרכיו של התלמיד.
בדבריו של הרב צדקה טמונה גם האמונה שכל תלמיד יכול לשנות את התנהגותו ולעלות על דרך המלך.
חן מילר, תלמידת החינוך המיוחד שהפכה למורה ולמרצה מבוקשת, מגוללת את סיפורה רב ההשראה על היכולת של כל תלמיד להצליח אם מאמינים בו.
חן מילר, תלמידת החינוך המיוחד שהפכה למורה ולמרצה מבוקשת, מגוללת את סיפורה רב ההשראה על היכולת של כל תלמיד להצליח אם מאמינים בו.
