הרב אליהו חזן מתבקש לחקור מיהו הסוחר שגנב את כספם של חבריו. התעלומה אינה נפתרת בגלל דברי הגנב אלא דווקא בגלל רגליו
ב
ערב שבת, קרוב לשקיעת החמה, הגיעו שלושה סוחרים יהודים אל העיר טריפולי שבלוב. כסף רב היה באמתחתם, וכיוון שלא הכירו איש מאנשי המקום, חששו להפקיד אותו בידי זר, והחליטו להטמין אותו מתחת לעץ תאנה מחוץ לעיר. נשבעו הסוחרים זה לזה שאיש מהם לא יגע באוצר עד מוצאי שבת, אז יוציאו את כספם מן המחבוא וימשיכו בדרכם. בליל שבת לא עמד אחד הסוחרים בפיתוי, וגנב את הכסף.
כשהגיעו הסוחרים במוצאי שבת אל העץ, וגילו שהכסף נגנב, החלו לחשוד זה בזה, ופרצה ביניהם מריבה שבמהרה הייתה לקטטה אלימה. הסוחרים נאסרו וכשהגיעו למשפט אל הקאדי המקומי סיפרו לו את קורותיהם. הקאדי הנבוך, שלא הצליח לגלות מיהו הגנב, שלח את הסוחרים אל הרב אליהו חזן, ראש הרבנים בלוב, שאת יושרו ותבונתו העריך מאוד.
גם הרב חזן התקשה להכריע בין שלושת הסוחרים שכפרו באשמה, ולאחר חקירה קצרה השיב אותם אל הקאדי. לא הספיקו הסוחרים לצעוד צעדים ספורים, והרב חזן קרא להם לשוב ולמסור את גרסתם. האזין הרב חזן ברוב קשב, אך שוב לא הצליח להכריע.
אך יצאו הסוחרים מבית דינו של הרב חזן, ושוב נקראו להתייצב לפניו ולמסור את גרסתם, ושוב לא הצליח הרב למצוא את האשם. הכריז הרב חזן כי הוא מושך את ידיו מן הנושא, ושלח את הסוחרים בחזרה אל הקאדי עם מכתב חתום.
מה גדולה הייתה תדהמתם של הסוחרים כאשר פתח הקאדי את מכתבו של הרב חזן, שבו הצביע על הסוחר הגנב. לאחר חקירה קצרה הודה הסוחר בגנֵבה, והחזיר לחבריו את רכושם.
מיהר הקאדי ההמום אל הרב חזן ושאל אותו: "כיצד ידעת מיהו הגנב? ומדוע חקרת את הסוחרים שלוש פעמים?" הסביר הרב חזן: "כשהסוחרים נכנסו בפעם הראשונה, הבחנתי שאחד מהם פוסע חלושות בכניסתו, ומהלך ברגליים קלות ביציאתו. חשדתי שהוא הגנב, שהחשש שמא יתגלה מכביד עליו בכניסה, ושמחתו שלא נתפס מקילה עליו ביציאתו. כדי לוודא זאת בדקתי את העניין שלוש פעמים. רגליו של הגנב הן שהסגירו את סודו."
כיצד ניתן לגלות דברים המצויים בתוך ליבו של אדם וסמויים מן העין? חכם אליהו חזן מלמדנו כי לעיתים הרגליים מגלות את סודו של הלב. כשאדם חושש או מפחד הוא גורר רגליים. כבדוּת זו, פעמים היא גלויה ומודעת ופעמים היא עדינה וסמויה עד שרק חכם בעל אבחנה חדה יחוש בכך. הרב חזן חש את הקשר שבין הגוף לנפש, ובעזרת הרגליים חושף את הכמוס בלב.
סיפורנו אינו מתאר את הרב חזן כתלמיד חכם למדן או פוסק הלכה גדול – אף שהיה כזה – אלא כאיש חכם ונבון היודע את נפש האדם. סגולה זו ידועה לקאדי המקומי אשר מבקש להיעזר בו ובחוכמתו הרבה. נדמה כי תפקיד הדיין מחייב את תבונת הלב לא פחות מאשר ידע הלכתי נרחב.
החיים בגלות לא היו קלים ליהודים. אף שמצבם של היהודים בארצות האסלאם היה על פי רוב טוב משל אחיהם בארצות הנוצריות, הרי גם בארצות ערב סבלו היהודים מפעם לפעם מפרעות וגזרות קשות. עם זאת, בתקופות שונות ובמקומות שונים ברחבי המזרח היו היחסים בין היהודים לשכניהם טובים, ומבוססים על שיתוף פעולה והערכה הדדית.
בסיפורים על חכמי המזרח ניכרים מצד אחד מתח וכעס על היחס הקשה שיהודים זכו לו מצד המוסלמים, ומצד שני גם יחסי קִרבה. זה לצד זה נוכל למצוא סיפורים על גזרות המוסלמים והתשועה מהם, וסיפורים על שיתוף פעולה בין יהודים למוסלמים, כמו בסיפור שלפנינו.
חכמי המזרח מתארים מגע ישיר בין היהודים למוסלמים: מגע של איבה וגם יחסי הערכה ושיתוף פעולה. לעיתים המוסלמי עוין את הרב וקהילתו ומבקש להרע להם, והרב בכוחו הניסי או בתבונתו הרבה מסכל את מזימותיו, ולעיתים המוסלמי דווקא משתף פעולה עם הקהילה היהודית והעומדים בראשה. בסיפורים רבים הקאדי שולח את בעלי הדין, גויים כיהודים, אל הדיין וזה פותר את הקונפליקט בחוכמת החיים שניחן בה. רבים הם הסיפורים שבהם חושף הדיין דווקא את היהודי העושק את הגוי, ובכך מביא לקידוש ה'. אין עוררין על כך שיהודי המזרח הושפעו רבות מהתרבות של שכניהם הערבים, והדבר ניכר גם בסיפוריהם – בלשון, בבחירת הנושאים ואף בתכנים. בכך נבדלים סיפורי חכמי המזרח מן הסיפורים החסידיים שבהם אין כמעט מגע ישיר בין היהודי לגוי, וזאת בגלל הפערים התרבותיים בין יהודי מזרח אירופה לסובבים אותם.
מתוך חזי כהן, חוכמה מקדם : סיפורי חכמים מקהילות הספרדים ועדות המזרח, 2016, הוצאת משכל
