סיפור המרגלים מתאר כיצד עשרה מתוך שנים עשר המרגלים ששלח משה לארץ ישראל שבו ובפיהם טענה נחרצת שלא ניתן יהיה לכבוש את הארץ. המרגלים סחפו אחריהם את כל העם שביקש לחזור למצרים מפחד המלחמה (במדבר י"ג-י"ד). לאורך הדורות סימל הסיפור את ההתנגדות לעליה לציון, ואילו כעת הוא הופך לגורם מאיץ להתיישבות בארץ.
דוד בן גוריון מתגלה בסיפור כדמות אסרטיבית המבקשת לחזק את ההתיישבות בארץ גם לאחר שהוא פרש מכל תפקידיו הרשמיים. לדבריו מאזין הרב יוסף משאש שאינו זקוק לעידוד לעליה. הרב משאש היה ציוני בכל רמ"ח איבריו ופעל רבות למען התנועה הציונית. דברי בן גוריון נפלו על אוזנים קשובות ועודדו אותו לעשות זאת באופן מיידי ונראה שהוא ויתר על הפרידה מהקהילה שלו בעבור כך.
סיפורנו מלמד מה כוחו של העיתוי וההקשר בו הדברים נאמרים. סיפור המרגלים שבמקורו ביטא התנגדות לעליה הפך ברגע הנכון לסיפור המעודד עליה לארץ, ובכך בא על תיקונו השלם.
לימים מונה הרב משאש לרבה של העיר חיפה.