ב
אחד הימים נכנס הראשון לציון הרב ישראל יעקב אלגאזי לבית הכנסת, וראה שאחד המתפללים, איש פשוט שלא היה ידוע כתלמיד חכם או חסיד גדול, מניח שני זוגות תפילין.
התפלא הרב אלגזאי ושאל אותו: "מדוע אתה מניח תפילין של רבנו תם?"
השיב המתפלל בתמימות: "מהן תפילין של רבנו תם? ראיתי שרב בית הכנסת מניח שני זוגות תפילין, וחשבתי שהמצווה היא להניח שני זוגות תפילין."
עמד הרב אלגאזי והכריז: "במנהגי חסידות יש לקיים 'וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ.'"
במסורת ישראל יש מחלוקת באשר לסדר הפרשיות בתוך התפילין: הגישה האחת מיוחסת לרש"י והשנייה – לרבנו תם. להלכה נפסק שיש להניח תפילין לפי שיטת רש"י, אך יש המחמירים ומניחים גם תפילין של רבנו תם. כך נהג רב הקהילה בפומבי, ועקב כך אחד המתפללים הבין בטעות שיש להניח שני זוגות תפילין, וכמובן לא הבדיל בין תפילין של רש"י ורבנו תם.
הרב אלגאזי הטיל את האחריות לטעות של אותו מתפלל על רב הקהילה שנהג בחוסר זהירות. הרב אלגאזי אומנם אינו מתנגד למנהגי החסידות, אך הוא סבור שמקומם בצנעה ולא בפרהסיה, כי הם יכולים להביא אחרים לידי טעות.
את דבריו הוא סומך על הפסוק "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹהֶיךָ" (מיכה ו, ח) שממנו הוא לומד שמקומה של עבודה נוספת הוא בצנעה ובסתר.
התפילין הן תשמיש קדושה עשוי עור ובתוכו מונחות ארבע פרשיות מן התורה הכתובות על קלף. בְּקֶרב עַם ישראל היו שתי שיטות ביחס לסידור הפרשיות בתפילין. לפי השיטה הקרויה על שמו של רש"י, הפרשיות מסודרות על פי סדר הופעתן בתורה, ואילו על פי השיטה הקרויה על שם רבנו תם, הסדר שונֶה, כך ששתי הפרשיות המתחילות במילה "והיה" צמודות זו לזו במרכז.
המחלוקת אומנם מיוחסת לרש"י ורבנו תם, אך היא עתיקה בהרבה, ועם גילוין של מגילות עתיקות במדבר יהודה התברר שימיה של מחלוקת זו מגיעות עד תקופת בית המקדש השני.
