א
ל הרב יוסף משאש הגיעה שאלה בדבר מנהג שנהג לקיים בכמה ערים במרוקו באִסְרוּ חג שבועות – תהלוכה חגיגית מבתי הכנסת לבית הקברות, שבסיומה גנזו ספרי קודש בלויים. במהלך התהלוכה נהגו לשיר פיוטים ולרקוד, והנשים השליכו סוכריות על הצועדים.
השואלים ראו את המנהג באור שלילי וטענו שבעת גניזת ספרי קודש בבית הקברות יש לומר קינות ולא פיוטי שמחה.
השיב על כך הרב יוסף משאש: "על מה אנחנו שמחים? על שלמדנו כל כך הרבה עד שהספרים התבלו! אנו שמחים שהתורה נלמדת ואינה מונחת בספרייה שמורה ורחוקה."
וכך סיים הרב משאש את תשובתו:
"הרי לך ידידי סמוכות נכונות למנהג,
ואם כן דברי המערערים,
יהיו קבורים,
עם בלאות הספרים,
בשמחה ובשירים."
תהלוכה חגיגית ושמחה הצועדת אל בית הקברות היא מראה חריג ומוזר, וממילא עולה השאלה: מה לשמחה בבית הקברות? הידיעה שמדובר בקבורה של ספרי קודש אינה מקלה על התמיהה, שהרי בסופו של דבר ספרי קודש, המכילים דברי תורה נשגבים מובלים לקבורת עולמים.
אך הרב יוסף משאש רואה את הדברים באור אחר: את המנהג המוזר הוא מצדיק בכך שקבורת הספרים מלמדת שהציבור עסק בהם רבות ולמד את הנאמר בהם. הבליה אינה מבטאת מוות אלא דווקא חיים, ומוכיחה שהתורה היא תורת חיים הנלמדת ומשפיעה על החיים.
גניזת הספרים הבלויים מיד לאחר חג השבועות – חג מתן תורה, מבטאת את הצורך לפנות מקום במדפי הספרים לספרים חדשים שבהם ילמדו עד שגם הם יתבלו ויוחלפו, וכך לימוד התורה יימשך לאורך הדורות.
גניזה של ספרי וחפצי קודש | ynet
גניזה של ספרי וחפצי קודש | ynet
בעוד גבאי בית הכנסת מוסר בהתלהבות לרב מרדכי אליהו סידור מהודר וחדש, הרב אליהו מעדיף סידור מקומט ובלוי מרוב שימוש. ראו בסיפור ילדים זה שמחה.
הרב יחיא קאפח ונכדו הרב יוסף קאפח נהגו לחפש ספרי קודש בגניזה בבית הקברות, וכך הצילו כתבי יד נדירים והוציאו אותם לאור.
