כ

שהיה הרב יצחק יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף, אברך צעיר, הוא הגיע לבני ברק לביקור אצל הרב יעקב ישראל קנייבסקי המכונה ה"סטייפלר" – מנהיג הציבור החרדי-ליטאי בארץ. ציבור זה ראה ברב אברהם ישעיהו קרליץ, המכונה "החזון איש", את הפוסק הקובע בכל שאלה הלכתית.
כשנכנס, פנה אליו ה"סטייפלר" בתקיפות: "מדוע אביך בא לבני ברק ומדבר נגד פסקי ה'חזון איש', והרי ה'חזון איש' הוא 'מרא דאתרא' (רב המקום, כלומר הפוסק הקובע בבני ברק)?!"
הרב הקשיש דיבר בכעס ואילו האברך הצעיר שתק.
לאחר שנים שמע הרב הרב עובדיה יוסף על שאירע לבנו, והוא קרא ולו ושאל אותו: "מדוע לא סיפרת לי על מה שקרה לך כשבאת לבקר את ה'סטייפלר'?"
"לא רציתי לגרום למתח ומריבה ביניכם!"
המשיך הרב עובדיה ואמר: "יפה נהגת! אך כשאמר שה'חזון איש' הוא 'מרא דאתרא', מה ענית לו?"
"לא השבתי לו דבר."
השיב לו הרב עובדיה: "תשובה ניצחת היית צריך להשיב לו: 'מרן' – רבי יוסף קארו – היה ה'מרא דאתרא' של ארץ ישראל מאות שנים לפני שהגיע ה'חזון איש' לארץ ישראל, ולכן גם הוא צריך להישמע לפסיקותיו."