סיפר הרב אביה הכהן:
"על הרב חזן שמעתי בחייו מילים חמות מכמה אנשים, ובמיוחד מפרופסור אנדרה נהר הגדול, רבו של החזן, על תפקידו כרב המשטרה וכרב בתי הסוהר. אבל אני רוצה לספר דווקא על החוויה שחוויתי בהלווייתו של הרב חזן.
ככוהן אני עומד בלוויות הרחק, מחוץ לבית ההספדים. בדרך כלל עומדים לידי עוד כוהנים, ולעיתים עומדים גם כאלה שלא לגמרי מרגישים שייכות – למשל: חברים חילונים של הנפטר שלרגע נקלעו למקום זר להם.
כך היה גם בלווייתו של הרב חזן. עמדתי מחוץ לבית הקברות ולידי עמדו קבוצה של אנשים שניכר שהכיפה הונחה על ראשם כשהגיעו ללוויה. חשבתי שאם אקשיב לשיחתם, שוב אשמע שיחה של מילואימניקים – 'מתי נפגשנו?' 'הוא היה בתרגיל האחרון?' 'אתה זוכר איך הוא התנהג בקרב אי שם?' הקשבתי רוב קשב, אך זו הייתה שיחה אחרת לגמרי. האחד שאל את השני: 'נכנסת עוד פעם?' ואני הבנתי מיד. מדובר באסירים משוחררים והם דיברו על כניסה ויציאה מבית הכלא.
הם דיברו מעט על חייהם, ואז עברו לשוחח על הרב חזן. אחד סיפר שהרב אברהם חזן דאג למשפחה שלו כשהוא היה 'בפנים', אחר סיפר שהרב עזר לו 'לצאת', ושלישי אמר שהוא לא היה יכול להישאר בבית כשקוברים צדיק כזה. חבל שלא רשמתי לעצמי את כל מה ששמעתי. שמעתי את ההספדים שהושמעו ברמקול, וחשבתי לעצמי שאני שמעתי את ההספד הגדול מכולם."

את תפקידו כרבם של האסירים בישראל תיאר הרב חזן כך: "רוב עבודתי היא בטיפול בענייניהם אישיים, ואני הולך בדרכו של הפסוק: 'יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ־אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ'" (תהלים צא, טו).