כ
בכל שנה, בית הכנסת "שערי רחמים" שבנחלאות לבש חג לקראת שמחת תורה. כל ספרי התורה הוצאו אל הבמה שבמרכז בית הכנסת המקושט, והכול רקדו מסביבם. בהתאם למנהג, כל באי בית הכנסת עלו לתורה ביום זה, ובכלל זה גם ילדים צעירים שלא חגגו עדיין בר מצווה, ואינם עולים לתורה בדרך כלל.
לאחר שאחרון הנוכחים עלה לתורה, המשיכו המתפללים בתפילתם, ולפתע נשמע קול בכי. אחד מילדי הקהילה נכנס לבית הכנסת, וכשגילה שכל ספרי התורה כבר הוחזרו לארון והוא החמיץ את העלייה לתורה, פרץ בבכי מר.
בשבת שלאחר שמחת תורה, הופתע כל הקהל כאשר הרב עזרא ציון מלמד עלה אל הבמה והכריז: "מתפללים יקרים. מכיוון שבשמחת תורה אחד מילדינו לא הספיק לעלות לתורה, השבת נחרוג ממנהגנו ונקרא לו לעלות לתורה."
המנהג של עליית ילדים לתורה בשמחת תורה נפוץ בכל קהילות ישראל, והוא מבטא אהבה גדולה כלפי התורה ורצון לשתף גם את הילדים בשמחתה. אף שיש שפסקו שמותר להעלות ילד קטן לתורה בכל שבת, הרי שבפועל אין נוהגים כך, וכך חג שמחת תורה הפך לרגע ייחודי שבו עולים לתורה.
בכיו של הילד, המבטא את אהבתו לתורה ורצונו העז לעלות לתורה, מביא את הרב עזרא ציון מלמד לחרוג מן המנהג, ולהעלות אותו לתורה בשבת שלאחר מכן. בשפה נעימה הוא מסביר לקהל על הסיבה להעלות ילד קטן לתורה, וכך הוא מלמד גם אותם שיש לנהוג לפנים משורת הדין כדי לתת לילד קטן להתחבר לתורה.
על רגישותו של הרב עזרא ציון מלמד למתפלל שלא יכול היה לעמוד כלכלית בתשלום לעלייה לתורה, ראו בסיפור ללא מילים.
גם מסיפורים אחרים עולה החשיבות הרבה שייחס הרב עזרא ציון מלמד לעלייה לתורה. מלבד ביטול מכירת העליות, הוא דאג שכל אחד מבני הקהילה יעלה לתורה באופן קבוע באמצעות כרטסת מפורטת של תאריכים בעלי משמעות לכל אחד מבני הקהילה, כגון אזכרות ופרשות בר מצווה.
כדי ליצור התאמה בין הלוח העברי ללועזי הכין הרב מלמד לוח שנה מיוחד, ובעזרתו עקב אחר האירועים השונים. דרכו של הרב מלמד התקבלה בהתלהבות, ואומצה גם בבתי כנסת אחרים ברחבי ירושלים.
מבוסס על: יאיר כהן צמח, הרב פרופסור עזרא ציון מלמד, בין תלמיד חכם פרסי לחוקר מקרא ותלמוד, בין מזרח למערב, עבודת מוסמך, עמ' 109.
