חכם יוסף חיים (ה"בן איש חי") מונע מבנו להתפלל לרעתו של אדם
ע
וזרו של הרב יוסף חיים (ה"בן איש חי") נבהל כאשר ראה את רבו יוצא מחדרו במהירות. הרב ביקש ממנו שייגש בדחיפות לחדרו של בנו, חכם יעקב, ויבקש ממנו לבוא לשוחח עימו. העוזר מיהר לחדרו, דפק בדלת אך לא זכה למענה. גם לאחר שהמתין כמה דקות ודפק בשנית לא הייתה תשובה.
העוזר שב אל חכם יוסף חיים וסיפר לו מה אירע. הרב התעקש: "דפוק בדלת, ואם אין מענה היכנס לחדרו וקרא לו." העוזר שב בזריזות לחדרו של חכם יעקב, דפק על הדלת אך גם הפעם לא זכה למענה. כאשר נכנס אל החדר, כפי שהורה לו ה"בן איש חי", ראה את חכם יעקב עומד ומתפלל.
העוזר שב אל חכם יוסף חיים וסיפר לו שבנו מתפלל והוא לא רצה להפריע לו. העוזר הופתע מאוד כאשר הרב יוסף חיים הורה לו להפריע לחכם יעקב באמצע התפילה ולהביא אותו לחדר. העוזר מילא את שליחותו, ובמהרה הגיע חכם יעקב, שהפסיק את תפילתו, לחדרו של אביו.
כשנכנס לחדר פנה ה"בן איש חי" לבנו והוכיח אותו: "אסור להתפלל לרעתו של אדם. אין לנו אלא להתפלל ל'טובה ולברכה'."
הרב יוסף חיים, וגם בנו חכם יעקב, ניחנו בכוחות יוצאי דופן. כאשר חכם יעקב מתפלל על דבר, תפילתו מתקיימת. מסיבה זו אביו מודאג כאשר הוא עומד ומתפלל לרעתו של אדם מסוים, והוא שולח את עוזרו פעם אחר פעם כדי להפסיק תפילה זו.
אך מניין יודע ה"בן איש חי" על מה מתפלל בנו? כאן מתגלה כוחו של האב, שניחן בעיניים חודרות, ומסוגל לראות לא רק את אשר מתרחש בחדרו של בנו, אלא גם את המתרחש בחדרי ליבו; כאשר חכם יעקב משתמש בכוחותיו בצורה שגויה, פעמוני אזהרה מצלצלים בראשו של אביו, והוא מזמן את בנו אליו באופן דחוף. הוא מלמד אותו שמי שהאל חנן אותו בכוחות מיוחדים, חייב להיות זהיר ביותר באופן שבו הוא משתמש בהם. חכם יוסף חיים מזהיר את בנו שבכוחות מיוחדים שניתנים ביד האדם יש להשתמש באופן חיובי, לתיקון העולם והאדם בלבד, ולא לחורבנו.
הרב כלפון משה הכהן מונע מנכדו לקלל תרנגולת, ראו בסיפור כוחה של מילה.
הרב אליהו לא הסכים לקלל את נאצר נשיא מצרים אבל התפלל באופן יצירתי לניצחון ישראל, ראו בסיפור לברכה ולא לקללה.
הראשון לציון הרב מרדכי אליהו נזהר מאוד בלשונו והשתדל מאוד שלא להוציא מפיו אפילו דבר שיישמע כמו קללה. לכן הקפיד שלא לומר לאף אדם "לך" – כדי שלא יישמע שכוונתו שיֵלֵך לבית עולמו, אלא הקפיד לומר "לך לשלום". (קול צופייך, משפטים, 996)