ה
רב חיים בן עטר, ה"אור חיים הקדוש" עמד בתקיפות על דעותיו, ובספרו פרי תואר העיר הערות רבות ובלשון חריפה כנגד פסיקותיו של רבי חזקיה די סילוה בספרו פרי חדש.
פעם אחת הלך הרב חיים בן עטר עם תלמידיו לבית הקברות בהר הזיתים (זיארה). להפתעת כולם ניגש הרב בן עטר לקברו של רבי חזקיה די סילוה, ביקש מתלמידיו שיתרחקו מעט והתפלל תפילה חרישית דקות מספר. אף שהתפלל בלחש, שמעו תלמידיו שאמר "אני מבקש מחילה מכבודו. כל מה שאמרתי – היה לשם שמיים."
לימים נפטר הרב חיים בן עטר, וגם הוא נקבר בהר הזיתים. והינה התגלה שבדרך מקרה קברו אותו ליד קברו של רבי חזקיה די סילוה. על כך אמרו אנשי ירושלים, שאם קברו את בעל ה"פרי תואר" ליד בעל ה"פרי חדש" – הרי שהשלימו ביניהם בשמיים.
הרב חיים בן עטר חלק בחריפות על פסקי הרב חזקיה די סילוה, שנפטר בדור שלפניו. הוא סבר שהרב די סילוה טעה בפסיקותיו, וקרא לספרו "פרי תואר" כדי להדגיש את השגותיו על ספרו של די סילוה "פרי חדש".
עם זאת, הרב בן עטר מרגיש צורך להדגיש שאין לו מחלוקת עם האיש עצמו, ולכן הוא ניגש אל קברו של ה"פרי חדש" כדי להתפלל לפני קברו, לבקש מחילה על הלשון הקשה שבה נקט, ולהבהיר שהכול נעשה לשם שמיים.
למי בעצם הוא מדבר? מה המשמעות של תפילתו החרישית?
הרב בן עטר סבור שנשמתו של הנפטר אכן שומעת את דבריו ויש לפייסה. ייתכן שההתייחדות לעיני תלמידיו נועדה להבהיר להם את אופי המחלוקת, ואולי הוא גם מזכיר לעצמו את מה שיכול היה לשכוח – שהמחלוקת הייתה לשם שמיים.
העלייה לקברי צדיקים, המכונה "זיארה" – ביקור, נפוצה בכל עדות ישראל, ובכלל זה בקרב עדות המזרח. במהלך הזיארה נהגו להתפלל על קברם של הצדיקים, ללמוד תורה, להדליק נרות ולקיים סעודות מצווה משפחתיות.
רוב הפוסקים הספרדים ראו בכך דבר ראוי ואף נהגו להשתתף בביקורים אלה, אך הדגישו שיש להימנע מהתנהגות שאינה הולמת כגון פנייה אל הצדיק בתפילה, המבטאת אמונה שהצדיק הוא הוא המושיע ולא האל.
כך למשל שלל הרב יוסף חיים (ה"בן איש חי") מנהג שהיה נפוץ בעיר ארביל בזמן בצורת שכלל תפילה על מטר, אמירת י"ג מידות ותקיעת שופר ושחיטת בהמות על קברי צדיקים וחלוקת הבשר לעניים. רבי יוסף חיים פסל את המנהג משום שהמתפללים ייחסו את הישועה לצדיק ולא לאל.
במשנה במסכת אבות (פרק ה משנה יז) הבחינו חכמים בין שני סוגי מחלוקת: מחלוקת "לשם שמיים" – מחלוקת שאינה אישית אלא עניינית, ומחלוקת "שלא לשם שמים" הנובעת מאינטרסים אישיים.
אחת התופעות הייחודיות בתלמוד בנוגע למחלוקות היא שלעיתים אחד הצדדים מביא ראיה דווקא לטובתו של החולק עליו, שכן המטרה אינה התנצחות אלא בירור האמת.
הרב עוזיאל בוחר להציב גבול למחלוקת. ראו בסיפור לגופו של עניין.
