כ שהיה הבבא סאלי, רבי ישראל אביחצירא, מבקש את עזרתו של אדם בעניין מסוים, היה נוהג לומר: "אין הדבר תלוי אלא באללה וביךּ" ("באלוהים ובך").
הבבא סאלי מתבלט בין שתי פתגמים שונים: יש הנוהגים להפטיר "הכול מן אללה", ויש המצהירים "אין הדבר תלוי אלא בי". הראשון מקדש את ההשגחה האלוהית, והשני את העשייה האנושית. אך הבבא סאלי אינו רוצה לבחור באחד הפתגמים אלא לשלב ביניהם: הוא נטוע בחיי המעשה, ולכן קובע ש"אין הדבר תלוי אלא בך", אך מאמין שבסופו של דבר הכול תלוי גם ביושב במרומים, ולכן מוסיף למשפט גם את "אללה".
באמצעות השילוב יוצר הבבא סאלי תנועה כפולה, הנמנעת מן החולשה והפסיביות שעלולות להתלוות לאמונה שהכול תלוי ברצון האל, אך גם משחררת את האדם ממשא האחריות המוחלטת, ומאפשרת לו להכיל כישלונות. האמירה "באללה וביך" מבקשת להדגיש את השילוב הנדרש בין עשייה אנושית ואמונה.
דבריו של הבבא סאלי מתכתבים עם הסיפור התלמודי המפורסם על רבי אלעזר בן דורדיא. בסיפור, בעל התשובה רבי אלעזר בן דורדיא עובר מחיפוש אחר גורמים חיצוניים שיסייעו לו אל התפיסה ש"אין הדבר תלוי אלא בי". הבבא סאלי אמנם מאמץ את נטילת האחריות של רבי אלעזר בן דורדיא, אך מוסיף לו מרחב נוסף שאינו בידי האדם.
שילוב דומה בין אמונה להשתדלות בא לידי ביטוי בסיפור על חכם עזרא חמוי, רבה של חאלב, שהכריע שעם מכת בצורת יש להתמודד בשני מישורים: העניים יתפללו ואילו העשירים יעסקו במסחר ויצברו ממון כדי לסייע לנצרכים. ראו גם בסיפורים אל תתפלל לך לעבוד ובעזרת השם או בעזרתך?.
ביקורת על אמונה עיוורת המעודדת את המאמין לפסיביות נשמעה מפיו של הרב יוסף חיים (בן איש חי). ראו שערי חיים, בעקבי תורתו של הבן איש חי, תשע"ט, עמ' 156-151.
