ה

רב חיים שושנה, מדייני קזבלנקה שבמרוקו, התמנה לרבה של העיירה דימנאט. כשהגיע לעיירה השמחה הייתה גדולה, והקהל התרגש מבואו של תלמיד חכם גדול לשמש רב בעירם.
בשבת הראשונה כיבדו את חכם שושנה ונתנו לו לקרוא בתורה. קריאתו המופלאה, הצלולה והמדויקת ריגשה את הקהל, אך אליה וקוץ בה – לאחר ששמעו את הרב שושנה קורא, שוב לא הסכים אף אחד מבני הקהילה לקרוא בתורה בשבתות הבאות. הכול רצו לשמוע את קריאתו של הרב שושנה, וחששו שמא הרב הקפדן יתקן אותם.
הרב שושנה עבר בין המתפללים וביקשם לקרוא בתורה, ואף הבטיח שלא יקפיד עם הקוראים, אך הם סירבו. כך המשיך הרב שושנה לקרוא בתורה מדי שבת. לאחר זמן הודיע שהוא לא יקרא בשבת הקרובה, וביקש שמישהו יתנדב לקרוא במקומו.
הגיעה השבת, ואיש לא התנדב לקרוא, והכול תהו כיצד ינהג הרב שושנה.
לאחר תפילת שחרית, כנהוג, הוציאו את ספר התורה מן ההיכל (ארון הקודש, לפי מסורת הספרדים), אך איש לא עלה לקרוא. הרב שושנה ניגש אל הבמה, והכול סברו שהוא יקרא בתורה, כמנהגו מדי שבת. אך להפתעת כולם, הוא קרא לבתו תרצה בת השבע – והיא זו שקראה בתורה!
בסיום הקריאה הכריז הרב: "כל אחד יכול לקרוא בתורה כמו בתי הצעירה. ממנה תראו וכן תעשו!"