הנסיונות לסגור את בתי הכנסת בגיאורגיה התרחשו בשלוש ערים: כותאיסי, קולאשי ואוני.
בעיר אוני ביקשו הקומוניסטיים להפוך את בית הכנסת למועדון ולהחרים את כל ספרי הקודש. כשהגיעו החיילים הסובייטים החלו בני הקהילה להתנגד אך לבסוף גברה ידם של החיילים שהוציאו את כל ספרי הקודש והעמיסו אותם על משאית צבאית.
לנוכח המצב שכרה הקהילה עורך דין בכיר וזה הפעיל לחץ בינלאומי על השלטונות. הלחץ הדיפלומטי עזר, ונשיא גיאורגיה קאלינין הגיע למקום לבחון את המצב. כשהבין קאלינין את גודל התסבוכת הבינלאומית שנוצרה הורה מיד להחזיר את הספרים ולבטל את גזירת סגירת בתי הכנסת בכל רחבי גיאורגיה.
הרב שמעון בן יצחק, האות והמופת, עמ' 550-547.

כיצד הגיב חכם עמנואל דודאשוילי לדרישת ראש הקג"ב לחתום על מסמך לפיו אין לעם היהודי זיקה לארץ ישראל? ראו סיפור 'אל מול הקג"ב'

בקהילת יהודי גיאורגיה היתה מסירות נפש גם לתורה וגם לציון. שלטונות ברית המועצות סרבו בעקביות לבקשות של יהודים לעלות לארץ. באותם ימים הסתירו השלטונות הסובייטיים את רצונם של יהודים בברית המועצות לעלות לישראל, והכחישו בתוקף טענות בעניין. אזרח שלא הכיר בברית המועצות כמולדתו נחשב כבוגד והסתכן בעונש מוות או גלות.
.לאחר ששבתי אלהשווילי סורב הוא ארגן בשנת 1969 מכתב עליו חתמו 18 משפחות ובו הדרישה לאפשר להם לעלות לארץ.
המכתב הועבר בדרך לא דרך לישראל והוקרא בכנסת ישראל בידי ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, ולאחר מכן על בימת העצרת הכללית באו"ם.
המכתב יצר הד גדול. פניות דומות של יהודים מכל רחבי ברית המועצות התפרסמו והחלו הפגנות תמיכה בדרישה "שלח את עמי".
בסופו של דבר הביא לשינוי בעמדתם של השלטונות הסובייטים וכ30,000 מיהודי גיאורגיה עלו לארץ בשנות השבעים.
האירוע השפיע בצורה נרחבת יותר על שלטונות ברית המועצות וסימן את תחילתו של תהליך של פרימת ההתנגדות של השלטונות ליציאת היהודים משטחה.